אחר הדברים האלה
--- סוף עמוד 72 ---
26. בשלב זה, לאחר שהועברו לעיוני גם חוות דעתו של חברי השופט ע' גרוסקופף, וכן התייחסותו של חברי השופט עמית אליה, אבקש להוסיף מספר הבהרות קצרות, מבלי להקיף את היריעה הרחבה שפרסו מכל עבריה. אני סבורה כי עיון בדבר כמכלול מלמד כי גישתי היא גישת "אמצע" במישור המעשי, גם אם לא במישור התיאורטי, ואני מבקשת לחדד משמעות זו של הדברים.
27. בעיקרו של דבר, חברי השופט גרוסקופף מצדד אף הוא בגישתי הפרשנית לפיה הסדר המידתיות שנקבע בחוק חוזה ביטוח ויושם בעניין סלוצקי חל, במישור העקרוני, אף על מקרה של נהיגה על-ידי נהג שאינו מכוסה על-ידי פוליסה המוגבלת לגילאי נהגים מסוימים. לצד זאת, הוא מחזיק בגישה שונה ביחס לפרשנות המונח "כוונת מרמה" שבסעיף 19(ג)(1) לחוק (ראו: פסקאות 15-14 לעיל ופסקאות 72-66 לחוות דעתו של חברי). על כן, במישור המעשי, גישותינו עשויות להוביל לתוצאות שונות מאד במקרים רבים – כל אותם מקרים שבהם נהג ברכב נהג שאינו נמנה עם הנהגים בגילאים המכוסים על-ידי הפוליסה, והדבר היה תולדה של "שיטה".
28. מנגד, הגם שגישתי שלי וגישתו של חברי השופט עמית הן לכאורה רחוקות בנקודת המוצא שלהן – שכן חברי השופט עמית דוחה את תחולתו של הסדר המידתיות בנסיבות כמו אלה שנדונות כאן – שנינו שותפים לגישה שנהיגה על-ידי נהג צעיר ברכב בעת שהפוליסה אינה מכסה את גילו לא תאפשר כיסוי במקרה שבו הדבר נעשה כ"שיטה". אולם, אני סבורה שתוצאה זו היא תולדה מתבקשת של החלת הסדר המידתיות, בכפוף לחריג המרמה, ואילו חברי השופט עמית מגיע לתוצאה זו על בסיס ההנחה שמדובר במקרה ללא כיסוי, בכפוף לאפשרות של הפעלת שיקול דעת בגדרו של סעיף 29 לחוק חוזה ביטוח. לכן, ובניגוד למשתמע לעתים מחוות דעתו של חברי השופט עמית, התוצאה שאני מגיעה אליה שונה מזו של חברי השופט גרוסקופף, ואין בה מה שמוגדר על-ידו ככפייתה של חברת הביטוח להתחייבות חוזית כלפי כלל הנהגים הצעירים שינהגו ברכב.
29. על כן, בסיכומו של דבר, אני סבורה כי גישתי מובילה לאיזון הולם בין שתי תוצאות שאינן רצויות – שלילה מוחלטת של תגמולי ביטוח (להבדיל מהפחתה בלבד) במקרים שבהם המבוטח אולי התרשל, אך לא פעל בכוונת מרמה, מחד גיסא, והימנעות משלילה מוחלטת של דמי הביטוח (תוך הסתפקות בהפחתה בלבד) אף במקרים שבהם המבוטח פועל באופן שיטתי ומודע בניגוד לתנאי הפוליסה, מאידך גיסא.