חוזה הביטוח – כללי
13. ביטוח הוא במהותו מכשיר להקצאת סיכונים ופיזורם. באמצעות מכשיר זה ניתנת למבוטח האפשרות להסיר מעליו סיכון שהוא אינו חפץ בו, ולהעבירו אל כתפי המבטחת. זו, בתורה, סופגת את הסיכון ומפזרת אותו על פני קבוצה גדולה יותר של פרטים מבוטחים, והכל כנגד תשלום דמי ביטוח מצד כל מבוטח ומבוטח. עקרונות אלו של העברת הסיכון מהמבוטח למבטחת, ונִטרולו באמצעות ביטוחם של גופים מרובים, הם מיסודותיו המרכזיים של רעיון הביטוח (ראו, בין היתר, ירון אליאס דיני ביטוח כרך א 9-6 (מהדורה שלישית, 2016) (להלן: אליאס); דברי הנשיא שמגר בע"א 1845/90 סיני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מז(5) 661, 681 (1993) (להלן: עניין סיני)). [במאמר מוסגר: גם המבטחת מפזרת את הסיכון באמצעות מבטחי משנה, נושא החורג מענייננו].
חוזה הביטוח כשמו כן הוא, חוזה לכל דבר ועניין, וכך הוא מוגדר בסעיף 1 לחוק. עם זאת, מדובר בחוזה מזן מיוחד, המשתייך למשפחת החוזים שהמחוקק ראה לנכון לייחד להם חוק משל עצמם (כדוגמת חוק חוזה קבלנות, התשל"ד-1974; חוק חוזה סוכנות (סוכן מסחרי וספק), התשע"ב-2012; וחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986). מובן, כי אין פירוש הדבר שחוזה הביטוח אינו כפוף לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ולחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1971, כמו גם לחוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982. ואולם, מקום בו נקבע בחוק חוזה הביטוח הסדר מיוחד או נשללה תחולתה של הוראה המעוגנת בדיני החוזים הכלליים – תגברנה הוראותיו של חוק חוזה הביטוח (ראו, בין היתר, שחר ולר חוק חוזה הביטוח, תשמ"א-
--- סוף עמוד 11 ---
1981 כרך א 74-71 (2005) (להלן: ולר); אורי ידין פירוש לחוקי החוזים – חוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 14-13 (ג' טדסקי עורך, התשמ"ד) (להלן: ידין)).
[הערה: ככלל, יש להבחין בין 'חוזה הביטוח' ל'פוליסת הביטוח'. פוליסת הביטוח מונפקת על פי רוב לאחר כריתת החוזה, כך שלחוזה הביטוח יש קיום גם מבלעדיה (ראו סעיפים 2-1 לחוק חוזה הביטוח). פוליסת הביטוח מצטרפת אפוא לחוזה הביטוח ומשלימה אותו (ראו עמוס הרמן "על חוזה הביטוח, על הפוליסה ועל מה שביניהם" שערי משפט ו 121, 124, 154-150 (2013) (להלן: הרמן)). הבחנה זו אינה בעלת נפקות לערעור שלפנינו, אולם לנוכח עירוב המושגים המתרחש תדיר, ראיתי לשוב ולחדד את הדברים].
14. אחד ממאפייניו הייחודיים של חוק חוזה הביטוח מתבטא בגישתו הפרו-צרכנית ובחיזוק מעמדו של המבוטח אל מול המבטחת. ידועים בהקשר זה דבריו של פרופ' ידין, שצוטטו לא אחת בפסיקה: