"חוק חוזה הביטוח נמנה עם החוקים שבהם מדינת סעד באה לעזרת 'האיש הקטן'... מגמתו הכללית של החוק היא לשמור על המבוטח מפני כוחו העדיף של המבטח ובפני הפעלה וניצול של עמדתו העדיפה. בלשון אחר: החוק בא לתקן, ולו במעט, את חוסר השוויון בין הצדדים לחוזה ביטוח" (ידין, עמ' 18).
(ראו גם דברי השופט טירקל בע"א 1809/95 הלמן נ' לה נסיונאל חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 77, 82 (1996), המפנה לדבריו הנ"ל של ידין, אותו הוא מכנה "מאבות החוק"; כן ראו דברי השופט דנציגר ברע"א 104/08 פלוני נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, [פורסם בנבו] פס' 17 (2.2.2011)).
גישה פרו-צרכנית זו, המבקשת "לאזן" בין שני צדדים לחוזה שאינם שווי כוחות, באה לידי ביטוי בשורה של הוראות הפזורות לאורך החוק, וכן בכללי פרשנות שיושמו בפסיקה בנוגע לפוליסות ביטוח, כגון כלל הפרשנות נגד המנסח ודוקטרינת הפרשנות בהתאם לציפיות הסבירות של המבוטח (שעוד אשוב ואזכיר בהמשך). כפי שצוין בפסיקה, גישה פרו-צרכנית זו אף יפה ביתר שאת כאשר מועלית טענה לקיומו של סייג לאחריות המבטחת, שאז נדרש בית המשפט לנקוט משנה זהירות בטרם יקבלהּ (רע"א 4032/17 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חברת ס.א.ל שיווק ביצים בע"מ, [פורסם
--- סוף עמוד 12 ---
בנבו] פס' 2 והאסמכתאות שם (14.5.2018); לדיון בהצדקות להרחבת אחריותן של חברות ביטוח, הנובעות, בין היתר מאופן כריתת חוזה הביטוח; פערי הכוחות בין המבטחת למבוטח; טיב הממכר, שהמבוטח ההדיוט אינו בקיא במשמעויותיו ופרטיו; והצורך בהגברת אמון הציבור במבטחת, ראו דודי שוורץ "דיני ביטוח – תהליכים ומגמות" ספר השנה של המשפט בישראל 35, 45-37 (תשנ"ו); על פרשנות חוזה הביטוח ראו, בין היתר: ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ [פורסם בנבו] (21.8.2013) (להלן: עניין אלומיניום); דודי שוורץ וריבי שלינגר דיני ביטוח 355-301 (תשס"ה) (להלן: שוורץ ושלינגר); ולר, עמ' 155-130).
15. לצד האמור, יש לזכור כי שורש תוקפו של חוזה הביטוח הוא לעולם הסכמת הצדדים. זוהי נקודת המוצא, ולא בכדי פתחנו ואמרנו כי חוזה הביטוח הוא בראש ובראשונה חוזה. "אכן, פוליסת הביטוח היא בבחינת התקשרות חוזית, הבאה ליתן למבוטח הגנה מפני נזק מסוג מסוים, אולם, מאידך גיסא, הפוליסה גם נותנת ביטוי למידת המחויבות שחברת הביטוח מוכנה ליטול על עצמה ולהיקף הסיכונים שהיא מקבלת על עצמה לכסות, הכול על-פי התנאים המפורטים באותה התקשרות חוזית" (דברי השופט ד' לוין בע"א 124/89 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' כהן, פ"ד מו(2) 372, 382-381 (1992) (הדגשה הוספה – י"ע)). לכן, ככלל, בבואנו להכריע אם אירוע שגרם לנזק הוא בבחינת 'מקרה ביטוח' שיש להטיל בגינו חבות על המבטחת, נדרשים אנו לתור אחר גבולותיו של הסיכון שעליו הסכימו הצדדים בעת כריתת חוזה הביטוח. זאת, שהרי "תנאי יסודי להיווצרות החיוב בתשלומי הביטוח הוא קיום אירוע הנובע מהתממשות סיכון מוסכם בין המבוטח למבטח" (דברי השופטת פרוקצ'יה בע"א 8972/00 שלזינגר נ' הפניקס חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נז(4) 817, 834 (2003) (ההדגשה הוספה – י"ע) (להלן: עניין שלזינגר)).