ג. קרה מקרה הביטוח בתוך התקופה האמורה (קרי, התקופה בה עמד למבטח הכוח לבטל את החוזה מחמת ההחמרה בסיכון) אך החוזה טרם בוטל, חייב המבטח בתגמולי ביטוח מופחתים, בשיעור היחס שבין דמי הביטוח ששולמו לבין דמי הביטוח שהיה גובה בעבור הסיכון המוגבר. הסדר זה אינו חל אם הפרת חובת מסירת ההודעה על ידי המבוטח נעשתה "בכוונת מרמה" (סעיף 18(ג)(1) לחוק), או אם "מבטח סביר לא היה מתקשר באותו חוזה, אף בדמי ביטוח מרובים יותר, אילו ידע שהמצב הוא כפי שהוא לאחר השינוי; במקרה זה זכאי המבוטח להחזר דמי הביטוח ששילם בעד התקופה שלאחר השינוי" (סעיף 18(ג)(2) לחוק).
--- סוף עמוד 77 ---
ד. למרות האמור לעיל המבטח לא יהיה זכאי לתרופות האמורות לעיל (הזכות לבטל את חוזה הביטוח או לשלם תגמולי ביטוח מופחתים) בהתקיים אחד מאלה: "(1) השינוי חדל להתקיים לפני שקרה מקרה הביטוח או שלא השפיע על קרותו או על חבות המבטח או היקפה; (2) השינוי היה תוצאה של אמצעי שננקט על דעת המבטח; (3) השינוי היה תוצאה של אמצעי שננקט לשם מניעת נזק חמור לגוף או לרכוש, ובלבד שהמבוטח הודיע למבטח בכתב על נקיטת האמצעי מיד לאחר שנקט אותו או שנודע לו עליו".
הסדר זה מבהיר כי, מחד גיסא, מוטלת על המבוטח חובה ליידע את המבטח על החמרה בסיכון מיד כשנודע לו על כך; ומאידך גיסא, הסעדים העומדים לרשות המבטח במקרה של החמרה בסיכון הם שני אלה, והם בלבד: הכוח לבטל את חוזה הביטוח מכאן ולהבא בתוך פרק זמן נקוב (30 יום מהמועד בו נודע לו על החמרת הסיכון), והפחתה של גובה תגמולי הביטוח שעליו לשלם בקרות מקרה הביטוח בתקופה העומדת לו לביטול כאמור. ודוק, סעד של שחרור המבטח באופן מלא מחבותו לשלם את תגמולי הביטוח יינתן רק במקרים חריגים, כאשר המבוטח פעל "בכוונת מרמה" או אם מבטח סביר לא היה מסכים לבטח את המבוטח לאור ההחמרה בסיכון (לסקירת ההסדר בעניין החמרה בסיכון ראו גם ולר, עמ׳ 443–468; אליאס, עמ׳ 863–887).
10. להשלמת התמונה אציין כי ההסדר בעניין החמרת הסיכון, הקבוע בסעיפים 17–19 לחוק חוזה הביטוח, הוא מקבילו של ההסדר בעניין הפרת חובת הגילוי, הקבוע בסעיפים 8-6 לחוק חוזה הביטוח. סעיפים 8-6 לחוק חוזה הביטוח עניינם "חובת הגילוי של המבוטח ערב כריתת חוזה הביטוח" בעוד שסעיפים 17–19 לחוק חוזה הביטוח עניינם "חובתו [של המבוטח] להודיע למבטח על דברים מסויימים במשך תקופת הביטוח" (אורי ידין חוק חוזה הביטוח, התשמ״א–1981 71 (התשמ"ד) (להלן: "ידין")). בין שני ההסדרים הללו קיים דמיון רב, בין השאר בכך ששניהם מאמצים תפיסה, שהייתה חדשנית בשעתו, לפיה במקרה בו המבוטח אינו עומד בחובות הגילוי המוטלות עליו, ואירוע הביטוח מתרחש לפני שבוטל החוזה, אין המבטח יכול, במקרה הרגיל, לפטור עצמו כליל מאחריות, אלא תרופתו מוגבלת להפחתת תגמולי הביטוח בהם הוא חייב בהתאם ליחס שבין דמי הביטוח שגבה בפועל לדמי הביטוח שהיה גובה אילו היה המידע בידיו (ראו סעיפים 7(ג) ו- 18(ג) לחוק חוזה הביטוח. ליחס בין ההסדרים ראו גם מאיר יפרח רפאלה חרל"פ ששון–דיני ביטוח 72–76