28. סיכומה של נקודה זו: לשונו של ההסדר בעניין החמרת הסיכון מאפשרת להחילו על מצבים בהם גיל או ותק הנהג שנהג בפועל ברכב נמוך מהגיל או הוותק שנמסר לחברת הביטוח במסגרת הצעת הביטוח של המבוטח.
ב. תחולת ההצדקה המהותית
29. ההצדקה השנייה להלכת סלוצקי היא שהפרת ההגבלה על ידי המבוטח אינה מצדיקה שלילה מוחלטת של הכיסוי הביטוחי, אלא רק הגבלתו באופן מידתי לכיסוי שהיה ניתן בעבור דמי הביטוח לסיכון המוגבר. הצדקה זו חלה לטעמי גם במקרה בו עסקינן. תאונת הדרכים שהתרחשה, על מכלול תוצאותיה (נזק לרכב המבוטח ואחריות כלפי צד ג') היא בגדר "קרות מקרה הביטוח", ומכאן שהסיכון המבוטח התממש (להרחבה בעניין זה ראו פסקה 41 להלן). אכן, רמת הסיכון להתרחשות מקרה הביטוח הייתה שונה (גבוהה יותר) מזו לפיה נקבעו דמי הביטוח, ואולם הסנקציה הראויה בגין אי מסירת הודעה על כך למבטח אינה שלילת הכיסוי הביטוחי, אלא רק הפחתתו באופן מידתי.
ודוק, התוצאה של נהיגת נהג שאינו עומד בהגבלת גיל או ותק אינה היווצרותו של סיכון שלא היה קיים כלל אילו נהג ברכב אדם העומד בהגבלה – נזק לרכב עקב תאונת דרכים ואחריות כלפי צד ג' בעקבות תאונת דרכים יכולים כידוע להתרחש הן כשנוהג ברכב אדם שגילו מעל 30 והן כשנוהג בו אדם צעיר מ-30. ההבדל בין המצבים הוא בהסתברות להתרחשות האירועים הללו – נתונים סטטיסטיים מלמדים כי ההסתברות לתאונה כאשר גיל הנהג הוא מעל 30 פחותה מההסתברות לתאונה כאשר גיל הנהג מתחת 30. התוצאה של אי העמידה בהגבלה אינה, אם כך, היווצרות של סיכון שלא היה קיים בעבר, אלא החמרה של הסיכון שחברת הביטוח נטלה על עצמה. ממילא, הנזק של חברת הביטוח מהפרת ההגבלה אינו עצם הסיכון להתרחשות תאונה, אלא החמרת הסיכון בשיעור הפער שבין הסיכון המוחמר (קרות מקרה הביטוח
--- סוף עמוד 87 ---
כשברכב נוהג נהג שגילו מתחת 30) לבין הסיכון המוסכם (קרות מקרה הביטוח כשברכב נוהג נהג שגילו מעל 30). לפיכך, גם הסנקציה הראויה אינה שלילת הכיסוי הביטוחי באופן מלא, אלא מתן כיסוי ביטוחי חלקי.
דוגמא מספרית תוכל להבהיר את הטיעון: נניח כי ההסתברות הסטטיסטית להתרחשות מקרה הביטוח כשנהג מעל גיל 30 נוהג ברכב במהלך תקופת הביטוח היא 0.8%, בעוד שההסתברות להתרחשות מקרה הביטוח בתקופת הביטוח כשנהג מתחת לגיל 30 נוהג ברכב היא 1%. בהנחה שהתרחשות מקרה הביטוח גורמת למבוטח נזק של 100 אלף ש"ח (שאינה מושפעת מגיל הנהג), הרי שכאשר נוהג ברכב נהג שגילו מתחת 30 נגרם למבטח נזק שכן ההסתברות לנזק עלתה מ-0.8% ל-1%, ותוחלת הנזק עלתה בהתאם מ-800 ש"ח ל-1,000 ש"ח. מכאן שבכדי לפצות את חברת הביטוח על נזקה (החמרת הסיכון) לא נדרש לשחררה כליל מאחריות, אלא כל שנדרש הוא להפחית את אחריותה לתאונה, כך שתתייחס רק ל-80% מהנזק שהתרחש, באופן שמבחינה אקטוארית חשיפתה תהיה זהה (במקום אחריות מלאה לנזק בתוחלת של 800, אחריות חלקית של 80% לנזק של 1,000).