32. סיכומו של דבר, שלוש ההצדקות העומדות ביסוד הלכת סלוצקי חלות גם בהקשר בו עסקינן, ומצדיקות, לשיטתי, את החלת גישת הכיסוי החלקי גם כאשר מדובר על אי עמידה בהגבלת גיל או ותק שנקבעה בביטוח מקיף של רכב.
טעמים שלא להחיל את גישת הכיסוי החלקי ביחס להגבלה על גיל או ותק הנהג –
חוות דעתו של השופט יצחק עמית
33. למרות האמור לעיל, חברי, השופט יצחק עמית, סבור כי אין מקום להחיל את גישת הכיסוי החלקי שנקבעה בהלכת סלוצקי על המקרה בו עסקינן, וטעמיו עמו: ראשית, לגישת חברי המבוטח הוא "שתפר את מידותיה של הפוליסה הרצויה לו", ועל כן אין הוא יכול להתכחש בדיעבד לבחירה שעשה, ולבקש לרכוש מוצר ביטוחי משופר; שנית, חברי מצביע על כך שההסדר בעניין החמרת הסיכון אינו חל על סיכון
--- סוף עמוד 89 ---
חדש, שאינו מכוסה כלל בפוליסת הביטוח, וטוען כי במקרה בו עסקינן, בשונה לשיטתו מהמקרה שנידון בעניין סלוצקי, המדובר בסיכון חדש שאינו מכוסה בפוליסה ולא בהחמרת סיכון מכוסה; שלישית, חברי חושש כי הרחבת הלכת סלוצקי למקרה בו עסקינן צפויה להביא לייקור דמי הביטוח הנגבים ממבוטחים, ולפיכך אין היא רצויה מנקודת המבט של ציבור המבוטחים; ולבסוף, מעבר להשפעה הצפויה של הרחבת הלכת סלוצקי על דמי הביטוח, חושש חברי כי השינוי עלול לגרום לשתי תופעות לא רצויות נוספות: א. בצד ההיצע – מעבר חברות הביטוח לגביית דמי ביטוח אחידים, שאינם מבחינים בין נהגים ותיקים ומנוסים לנהגים חדשים וצעירים; ב. בצד הביקוש – הסתפקות מבוטחים בביטוח זול, שאינו משקף את מלוא הסיכון לו הם חשופים.
להלן אבקש לבחון את הטעמים בעטיים ראוי לאבחן, לשיטת חברי, בין המקרה שנדון בעניין סלוצקי (ביטוח תכולת דירה) לבין המקרה בו עסקינן (ביטוח מקיף של רכב), והביאו אותו למסקנה כי אין להחיל את גישת הכיסוי החלקי בנסיבות המקרה דנן. אקדים ואבהיר כי מסקנתי מהדיון בחלק זה היא שהטעמים עליהם מצביע חברי אינם מצדיקים יצירת הבחנה בין שני סוגי הביטוחים.
א. המבוטח הוא שביקש כיסוי ביטוחי מוגבל
34. הטענה לפיה המבוטח הוא "שתפר את מידותיה של הפוליסה הרצויה לו" (פסקאות 29, 47–45 לחוות דעת השופט עמית) אינה יכולה לטעמי להבחין בין המקרה שלפנינו לבין המקרה שנדון בעניין סלוצקי. בשני המקרים מצוי מבוטח, אשר במטרה להוזיל את עלות הביטוח מבחינתו, בחר להסתפק בפוליסה אשר כוללת הגבלה; בשני המקרים יכול היה המבוטח בעת עריכת הביטוח לבחור בפוליסה יקרה יותר, אשר איננה כוללת את ההגבלה; בשני המקרים התברר בדיעבד כי המבוטח לא עמד בהגבלה, והשאלה הנשאלת היא מה התוצאה של עובדה זו מבחינת זכאותו לדמי הביטוח – האם הוא מאבד את זכאותו באופן מלא, או שחל ההסדר בעניין החמרת סיכון, שמשמעו כי יזכה בתגמולי ביטוח חלקיים. מכאן שאם נימוק זה נדחה בעניין סלוצקי, אין הוא יכול להצדיק תוצאה שונה בענייננו.