--- סוף עמוד 91 ---
מיותרת? התשובה על שאלה זו תלויה מטבע הדברים, בהיקף התשלום הנדרש מהמבוטח בגין הרחבת הכיסוי הביטוחי הטמונה בהלכת הכיסוי החלקי: ככל שתשלום זה הוא משמעותי, ומייצג בקירוב את עלות הרחבת הכיסוי הביטוחי, אכן נדרשות הצדקות חזקות לכפות אותו על כלל ציבור המבוטחים; ואולם, אם המדובר בהרחבה שאינה צפויה להגדיל את עלות הביטוח, אזי המדובר בהרחבה הקרובה ל"הצעה מזכה", שניתן להניח כי כל מבוטח יהיה מעוניין בה (והשוו סעיף 7 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג–1973). מהטעמים שיפורטו בהמשך (ראו פסקאות 44–52 להלן) אינני סבור כי הונחה לפנינו תשתית ראייתית המלמדת כי הרחבת גישת סלוצקי לתחום הביטוח המקיף לרכב, צפויה להביא לעליית דמי הביטוח בעבור מי מהמבוטחים. אם אכן כך, אזי ניתן להניח כי גם אותו מבוטח המשוכנע שלא יזקק להרחבה שמספקת גישת הכיסוי החלקי, לא יתנגד לה (ולמצער, לא יתנגד לה באופן נחרץ).
ב. ההבחנה בין החמרת סיכון המכוסה בפוליסה לבין סיכון חדש שאינו מכוסה בפוליסה
38. חברי, השופט עמית, מבהיר, ובדין הוא מבהיר, כי ההסדר בעניין החמרת סיכון בחוק חוזה הביטוח אינו מבקש להרחיב את קשת הסיכונים המכוסים בפוליסת הביטוח, אלא מתייחס רק למצבים בהם אין שינוי בטיב הסיכון המכוסה, אלא בהיקפו בלבד. לאור הבחנה זו הוא סובר כי כאשר פוליסת הביטוח הוצאה ביחס לנהגים מעל לגיל מסוים (נהג מעל גיל 30), או המחזיקים בוותק מוגדר (נהג ותיק), והמבוטח אינו עומד בתנאי זה, הרי שמדובר בסיכון חדש שאינו מכוסה (תאונה שתגרם על ידי נהג שגילו מתחת לגיל 30 או על ידי נהג חדש) ולא בהחמרה של סיכון קיים (המכוסה בפוליסה).
39. ההבחנה שבין החמרה של סיכון קיים (המכוסה בפוליסה) לבין היווצרות של סיכון חדש (שאינו מכוסה בפוליסה) היא הבחנה נכונה, המוכרת בדיני הביטוח. גם הטענה כי סעיפים 17–19 לחוק חוזה הביטוח מתייחסים רק להחמרה של סיכון קיים (המכוסה בפוליסה), ולא ליצירה של סיכון חדש (שאינו מכוסה בפוליסה) מקובלת עליי. חולק אני על חברי בהקשר זה רק על היישום, דהיינו על הטענה כי ההגבלה בעניין גיל הנהג או הוותק שלו בביטוח מקיף של רכב היא עניין הנוגע לסיכון חדש (שאינו מכוסה בפוליסה) ולא לסיכון קיים (המכוסה בפוליסה). אבהיר להלן את השגותיי על הדרך בה מיישם חברי את ההבחנה האמורה בהקשר בו עסקינן.
--- סוף עמוד 92 ---
40. השאלה מהו סיכון קיים (המכוסה בפוליסה), ומהו סיכון חדש (שאינו מכוסה בפוליסה) היא, מטבע הדברים, עניין הנקבע בהתאם להוראות חוזה הביטוח בו עסקינן. לפיכך, לא ניתן לענות על שאלה זו באופן מופשט, אלא יש להתייחס לפוליסה הקונקרטית בה עסקינן. טלו, למשל, שתי פוליסות ביטוח דירה: האחת, מכסה כל נזק שייגרם לדירה, בלא תלות בדרך התרחשותו; השנייה, מכסה את הדירה מפני נזקי אש. הניחו עתה כי הסיכון לקריסת המבנה גדל בשל עבודות שיפוצים נרחבות המתבצעות בבניין. ביחס לפוליסה הראשונה מדובר בהחמרה בסיכון. לעומת זאת, ביחס לפוליסה השנייה מדובר בסיכון חדש. נקל להבחין כי ההבדל בין המקרים הוא בהגדרת "מקרה הביטוח" – בפוליסה הראשונה, מקרה הביטוח מוגדר כ"גרימת נזק לדירה", וממילא הגדרת הסיכון אינה כוללת התייחסות לדרך התרחשות הנזק; לעומת זאת, בפוליסה השנייה, מקרה הביטוח מוגדר כ"גרימת נזקי אש לדירה", ועל כן נזק שייגרם מעבודות הבנייה אינו כלול בהגדרת הסיכון המבוטח, אלא הוא בגדר סיכון חדש.