בהתאם לנפסק בעניין לאורווי (סעיף 8 לפסק הדין), "מבחן ההשתלבות" הנוהג בפסיקה אינו רלוונטי לצורך בחינת קיומם של יחסי עובד - מעביד בין מנהל לחברה שבבעלותו. מבחן זה בא להבחין בין עובד לקבלן עצמאי בתחום היחסים שבין נותן שירות למקבל שירות (המוכר בדיעבד כעובד).
על בחינת מטרת ההתקשרות כתנאי מקדים לקביעה כי מדובר ביחסי עובד – מעביד, ר' גם הנפסק בע"ע (ארצי) 670/06 רוט – רם מבנים בע"מ, 1.10.09 (הן בדעת הנשיא אדלר: "על מנת להבחין בין 'עובד' לבין 'מתנדב' עלינו לבחון האם קיימת הבנה ברורה וכתובה באיזה מעמד מבצע האדם עבודה..." וכן בסעיף 2ג' לחוות דעתו של כב' השופט (כתוארו אז) פליטמן, שבחן את אופי ההתקשרות ומטרתה).
בבחינת מבחני המשנה שתוארו בעניין גרוסקופף (עמ' לפסק הדין 114-115) ועל פי העובדות שתוארו לעיל, ניתן לראות בתובע כ"עובד" של החברה הפרטית.
עם זאת, בנסיבות המיוחדות שבמקרה זה, מצאנו כי חרף האמור אין להכיר בתובע כעובד, כפי שיפורט להלן.
37. התובע עבד בחברה הפרטית במשך כארבע שנים. מרבית התקופה לא שולם לתובע שכר ולצד זה התובע החזיק ב5% מהון המניות הרשום של החברה הציבורית. בבחינת מכלול הנסיבות, למרות שאין חולק כי התובע ביצע עבודה עבור החברה הפרטית, הרי שלא ניתן לקבוע כי עבודה זו או השירותים שנתן, היו שונים מפעולתו של נושא משרה בתאגיד הפועל להשיא את רווחי הנתבעת.
ידוע ומוסכם שעובד מן המניין אינו נוטל סיכון עסקי במסגרת ההתקשרות עם מעסיקו (מעקרון זה נובע הכלל בדבר "הפן השלילי" שב"מבחן ההשתלבות"). במקרה שלפנינו, אף שהתובע ביצע עבודה עבור הנתבעת, נראה כי מרכז הכובד ולמעשה כל יהבו של התובע היה בקשר לתשואות החברה, למצבה הפיננסי ולערכן של מניותיה. נראה כי דווקא "כובעו" של התובע כמשקיע או בעל עניין בחברה, היה הכובע עמו הוא היה מזוהה בפועל. התובע התעלם מכובעו כעובד ומהמחויבויות המשפטיות הנלוות (שכר וזכויות נוספות המגיעות לו עקב מעמד זה) וביכר את כובעו כמשקיע, שכן ויתר על סכום של למעלה ממיליון ₪ ובלבד שהמיזוג יצא אל הפועל, מתוך ציפיה שיוכל לממש את השקעתו ומניותיו בחברה.
אין חולק כי תוצאה לפיה בסופו של יום, התובע עבד כארבע שנים ללא כל תמורה, היא תוצאה מאכזבת, עגומה ובלתי רצויה. עם זאת, התובע בחר לבצע ויתורים אלה ובלבד שיזכה להגיע ל"אור בקצה המנהרה" כלשונו (ר' סעיף 89 לתצהיר התובע).
לכך יש להוסיף שהתובע גם היה בעל מניות בחברה. אמנם הוצג תצהיר ממנו עולה שהתובע רק החזיק במניות עבור פריד, אך גם סוגיה זו, שבמידה רבה נותרה מעורפלת, אינה בהכרח מסייעת לתובע. גם אם תתקבל טענתו לגבי החזקת המניות עבור פריד, משמעות הדבר כי שהתובע שיתף פעולה עם מצב שבו קיים פער בין המצגים לרשויות ובין המציאות, כאשר "מאחורי הקלעים" מתקיימת מערכת שונה של אחזקות בחברה. פעולות אלה אינן מתיישבות עם האופן שבו התובע בחר להציג עצמו בבית הדין, כאילו חרף ניסיונו המקצועי העשיר לא היה בקיא בדיני עבודה ולא הבין את משמעות בחירותיו בזמן אמת.