הכהן נחקר על משיכת כספים מחברת וריאינט, שהיתה חברה קשורה לנתבעת והחזיקה חלק ממניותיה, אולם אין בכך כדי להביא למסקנה כי משך סכומים מהנתבעות שלא כדין. הכהן הוסיף שלא משך כספים, ובכל מקרה היה מוסכם שמשיכת כספים תעשה בהתאם לשיעור אחזקותיו - פרו ראטה (עמוד 35 שורות 25-31).
הכהן אישר כי לאחר סיום עבודתו של התובע, משך כ - 700,000 ₪. לדבריו, הוא הציע לתובע למשוך סכום יחסי בהתאם לאחזקותיו והתובע סירב, מאחר שביקש לקבל ערבויות אישיות מהכהן ומבן פורת (עמוד 36, שורות 20 – 24):
"ש. אתם משכתם מהחברה לפחות מיליון ₪ דמי ניהול. אם התובע שותף...
ת. היה ממשיך לעבוד. אתה יודע מה הצענו לו? כשהוא עזב, אמרנו לו תקשיב, שכל סכום שנמשוך... אחת מההצעות הפשרה היתה שכל סכום שנמשוך הוא יקבל פרוראטה והוא לא קיבל את ההצעה כי הוא רצה ערבויות אישיות שלי ושל צביקה. אתה יודע שאני שילמתי 2.7 מיליון ₪ מכספי האישי?"
26. אשר לטענת התובע לפיה החברה שילמה 2 מיליון ₪ לבעלי השלד הבורסאי במקומו של הכהן, הרי שטענה זו נטענה ללא אסמכתא קונקרטית לתמיכה בה, להבדיל מהפניה כללית לדוח הכספי מיום 30.6.13 (נספח כא' לתצהיר התובע, סעיף 98 לתצהיר התובע). מכל מקום, אין בכך ללמד דבר על התנהלותו של בן פורת וגם טענות התובע בנושא אינן מכוונות אליו.
27. התובע הוסיף וטען שבן פורת משך מהחברה 329,360 ₪ ועוד 5,900$ מבלי שהוא (התובע) עודכן בזמן אמת. בסוגיה זו התובע נסמך על הודעת דוא"ל שנשלחה אליו (ולגורמים נוספים) ביום 18.3.14, בה בן פורת פירט את הסכומים שהועברו אליו (במשיכה מכספי החברה) ואת ההוצאות בגינן בוצעו המשיכות (סעיף 109 לתצהיר התובע, נספח כה' לתצהיר התובע).
מקריאת הודעת הדוא"ל עולה כי מדובר בעיקר בהחזר הוצאות שבן פורת הוציא מכיסו לטובת החברה. איננו סבורים שהחזר סכומים אלה, שהוא בבחינת החזר הוצאות, מעיד על ריקון החברה מנכסיה וודאי שאינו מלמד על ניהול במרמה.
28. בהקשר האחרון יש להעיר שעדות התובע לפיה לא ידע בזמן אמת על משיכות הכספים מהחברה אינה סבירה בעינינו, בהתחשב בתפקידו של התובע (סמנכ"ל כספים בחברה בה ארבעה עובדים בלבד) והן בהתחשב בכך שהיתה לו גישה לחשבונות הבנק של החברה (הדבר נלמד, למשל מטרונייתו כי עובר לסיום עבודתו, לאחר השימוע, גישתו לחשבונות נשללה).
בנושא האחרון – שלילת הגישה לחשבונות הבנק (ר' נספח כט' לתצהיר התובע), יש להעיר שעל פי דברי בן פורת בזמן אמת, הוא עצמו בדק את העניין ולא חל כל שינוי בהרשאות שניתנו לו. בהתחשב בכך שהתובע היה אמון על עריכת הדוחות הכספיים של החברה, ובשל עיכוב בהגשת הדוחות של החברה הציבורית, הוטל עיצום כספי, אין זה סביר שמי מטעם החברות ינקוט בצעד שיפגע בהן.
29. לא זו בלבד שלא הוכח שהחברה נוהלה בתרמית, אלא שמהראיות עולה כי התובע יכול היה לדעת את מצבה של החברה, מעצם היותו סמנכ"ל כספים שלה והדברים אף הובהרו לו בזמן אמת (לגבי צפי הכנסות או עסקאות עתידיות). כך למשל, עובר להקמת החברה הציבורית בחודש אוגוסט 2012, התקיימה שיחה בין הכהן ובין התובע ובה הובהר לו כי לחברה אין באותו זמן עבודה לספק לו וכי מומלץ לו למצוא עבודה חלופית. ר' בתמלולי השיחות שהתובע צירף לתצהירו - "תראה אני רוצה שיהיה לך אמצעי אחר, כרגע אין לי פתרון" (עמוד 1 לתמליל שורות 27-24, עמוד 6 לתמליל שורות 20 -22, עמוד 10 שורות 13 -19, ר' המשך השיחה בעמוד 3 לתמליל שורות 22 -23 , עמוד 7 שורות 21 -26, עמוד 8 שורות 15 -19).
מסקנה זו גם מתיישבת עם עניין אחר שכבר הוזכר, לפיו התובע הוא רואה חשבון וותיק ומנוסה ששימש בתפקיד הנהלה בכיר בנתבעות. על רקע זה יש לראות את ויתורו על סכומי עתק כצעד שלא נעשה בחלל ריק, אלא מתוך ציפייה להשאת התמורה שתשולם לו, בגין המניות שהחזיק.