פסק דין
עניינה של התביעה בזכויותיו של התובע בתקופת עבודתו אצל הנתבעת 1 ואופן סיומה.
התשתית העובדתית
1. התובע הועסק החל מיום 14.9.2010 ועד ליום 30.11.2015 אצל הנתבעת 1 – חברה ישראלית אשר עיקר עיסוקה אספקת שירותי פיתוח תוכנה (להלן- הנתבעת או החברה) לחברה אוסטרלית NextCommerce (להלן- החברה האוסטרלית) כמהנדס תוכנה בתחום פיתוח אפליקציות אינטרנט. שכרו של התובע עמד על 20,000 ₪ בחודש.
2. ביום 29.10.2015 פנה הנתבע 2 - מר ניב שוורצמן, מנכ"ל הנתבעת ובעל מניותיה (להלן- ניב) אל התובע בהודעה בסקייפ, במסגרתה נתבקש התובע לסור למשרדו של הראשון (נספח 18 לתצהיר התובע).
3. עוד באותו נפגש התובע עם ניב, ובמהלך הפגישה מסר האחרון לראשון, כי עקב צמצומים הנתבעת נאלצת לפטרו, וכי העסקתו תסתיים ביום 30.11.2015. בתום הפגישה נתבקש התובע לעבוד במשך החודש הקרוב, בתקופת ההודעה המוקדמת.
4. ביום 1.11.2015 הופיע התובע לעבודה ועבד כרגיל.
5. ביום למחרת יצרה (אשת התובע) קשר עם ניב, והודיעה לו כי התובע חולה ואסרה עליו לשוחח עם התובע באופן אישי. עוד מסרה לו , כי אישורי מחלה יועברו בהמשך. התובע הוציא אישורי מחלה עוקבים למשך כל תקופת ההודעה המוקדמת עד ליום 30.11.2015 (נספחים ד'1-ד' 4 לתצהיר ניב).
6. ביום 26.11.2015 (יום חמישי), עוד טרם נסתיימה תקופת ההודעה המוקדמת, יצר התובע קשר טלפוני עם ניב, והודיע לאחרון, על כוונתו להגיע ביום 29.11.2015 בבוקר (יום ראשון) למשרדי הנתבעת לצורך קבלת מכתב פיטורים לחתימת אבטלה ולקבלת מסמכי סיום עבודה. במענה לכך השיב ניב לתובע, כי על האחרון להיות בעבודה ולא לחתום אבטלה, ועל כך הגיב התובע "בסדר, אוקי, אני אביא את החופשת מחלה גם..." (תמלול השיחה צורף כנספח 21 לתצהיר התובע).
7. ביום 29.11.2015 נתקיימה פגישה בין התובע לבין ניב (תמלול השיחה צורף כנספח 22 לתצהיר התובע).
8. ביום 8.12.2015 וביום 9.12.2015 נתקיימה חלופת הודעת דוא"ל בין באת כוחו של התובע לבין ניב, בעניין בקשתו של האחרון מהתובע להחזיר שני מכשירים סלולריים שניתנו לתובע במהלך עבודתו כמתנה (נספחים 29-32 לתצהיר התובע).
9. משתמו יחסי העבודה בין הצדדים נמסרו לתובע מכתב לשחרור הכספים המופקדים בקרן הפנסיה ובקרן ההשתלמות, וכן שולמו לו מלוא פיצויי הפיטורים (נספחים ה'1 –ה' 3 לתצהיר ניב). יוער, כי מכתב הפיטורים נושא אמנם תאריך 30.10.2015, אך נמסר לתובע בתום תקופת ההודעה המוקדמת, שכן התובע נעדר ממקום העבודה. בשולי המכתב צוין, כי ביום 10.12.2015 יערך גמר חשבון מסודר, אשר יכלול שכר חודש נובמבר ופדיון ימי חופשה שלא נוצלו (נספח ג' לכתב התביעה; סע' 8.12 לכתב ההגנה).
10. במהלך שנת 2016 פתח ניב עם שניים נוספים חברה בשם "רייבן אי או טי בע"מ" (נספח 41 לתצהיר התובע), אשר שוכנת במשרדי הנתבעת, והוא אחד משני הדירקטורים בה.
ניהול ההליך
11. ביום 25.2.2018, לאחר למעלה משנתיים מתום ההעסקה, הוגש כתב התביעה שבפנינו.
12. בין לבין הוגשה בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה.
13. ביום 23.5.2018 הגיש ניב בקשה לסילוק על הסף. לאחר שהוגשה תגובה לבקשה ותשובה לתגובה, ניתנה ביום 22.6.2018 החלטה על ידי כב' השופט אלעד שביון, שלפיה הבקשה נדחית כי "מקרה זה מעלה, בין היתר, סוגיה של אחריות אישית/הרמת מסך התאגדות המצריכה בירור עובדתי ומשפטי ולכן אין מקום לדחייה או מחיקה של התביעה על הסף כנגד הנתבע 2 בשלב זה."
14. ביום 22.7.2018 הוגש כתב ההגנה שבפנינו.
15. ביום 11.11.2018 התקיים דיון קדם בפני כב' השופט אלעד שביון.
16. ביום 31.12.2018 הגיש התובע תצהיר עדות ראשית מטעמו; וביום 11.3.2019 הגישו הנתבעים תצהירי עדות ראשית מטעמם – את תצהירו של ניב ואת תצהירו של עידן ארונסון (להלן- עידן) אשר העניק שירותי תכנות כספק חיצוני לנתבעת.
17. ביום 13.5.2019 הגיש התובע שתי בקשות נוספות לגילוי מסמכים ספציפיים. לאחר שניתנו תגובותיהם של הנתבעים, ביום 29.5.2019 נעתר בית הדין לבקשה אחת ודחה את הבקשה השניה.
18. שלשום התקיים דיון הוכחות בפנינו, במהלכו נחקרו התובע, ניב ועידן. בתום הדיון סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה. מכאן הכרעתנו.
דיון והכרעה
פיטורים שלא כדין?
19. לטענת התובע הוא נדהם לגלות לראשונה במהלך השיחה שנתקיימה ביום 29.10.2015 על פיטוריו עקב צמצומים, כמו גם על סיום עבודתו ביום 30.11.2015. לדידו הוא נכנס להלם מוחלט, שכן מספר חודשים קודם לכן ניב הודיע בישיבה שקיים עם עובדי הנתבעת כי מצבה של הנתבעת טוב, ולראיה גויס מהנדס תוכנה לנתבעת כשלושה חודשים עובר לפיטוריו. בהקשר זה ציין התובע, כי היתה עבודה רבה אצל הנתבעת וכלל לא היה ברור בשל אילו צמצומים הנתבע החליט לפטרו. לתימוכין בעמדתו צירף התובע מסמך (נספח 20 לתצהירו) ממנו ניתן ללמוד לטענתו, כי החברה האוסטרלית אשר בבעלות ניב ואשר הנתבעת סיפקה לה שירותי פיתוח, רכשה רשת אתרי השוואות במזרח אסיה אשר הכניסה הרבה מאוד עבודה. מכל מקום להודעה על הפיטורין לא קדם הליך שימוע ולדידו הוא פוטר משיקולים זרים ולא עקב צמצומים.
20. לטענת הנתבעים, התובע היה ער להליך הצמצומים אשר אירע בנתבעת, ואשר חייב בין היתר את פיטורי התובע כמו גם את פיטוריהם של עובדים נוספים; ונערכו עמו שיחות מקדימות על מצבה הכלכלי של החברה ועל היתכנות פיטוריו. לקראת חודש מרץ 2015 חלה ירידה בפעילות שבין הנתבעת לבין החברה האוסטרלית, שכן האחרונה נרכשה במלואה על ידי חברה בריטית. בנסיבות האמורות ומשהלקוח היחידי של הנתבעת הפסיק את התקשרותו, לא נותרה כל ברירה אלא להורות על צמצומים בנתבעת, לסיים את הפרויקטים שנותרו ולסגור את הנתבעת. לאחר הרכישה הנזכרת, הנתבעת החלה לבצע חפיפה לחברה הרוכשת, כאשר עידן ביצע חפיפה למתכנת בצ'כיה והעביר לו את כל המידע הרלוונטי לגבי עבודתו. החל מהרגע שהתחיל הליך החפיפה, היה ברור לכולם שהחברה הולכת להיסגר (ס' 4 לתצהיר עידן).
21. עוד טוענים הנתבעים, כי במהלך שיחת השימוע שנערכה לתובע ביום 29.10.2015, הובהר לתובע כי הרקע לפיטוריו הוא מצבה הכלכלי של הנתבעת, אשר היה ידוע לו זה מכבר, כך שאין מדובר ב"פיטורים פתאומיים ומפתיעים"; ולפיכך הוא נאלץ לסיים את תפקידו. במהלך השיחה התובע לא העלה כל טענה ביחס לפיטוריו ואף לא ביקש הותרתו בעבודה חודש נוסף. עוד מוסיפה הנתבעת וטוענת, כי ערכה פגישה עוד בחודש אוגוסט 2015 בנוגע לצמצומים עם עובדים נוספים (ס' 3 לתצהיר עידן); ואף הטענה כי גויס מהנדס תוכנה נוסף שלושה חודשים טרם פיטורי התובע היא טענה מסולפת. נהפוך הוא, בסמוך לפיטורי התובע נאלצה הנתבעת לפטר שני עובדים נוספים, מר אריאל פלוס ומר רוני מאיר (צילום מכתבי הפיטורים צורפו כנספח א' לתצהירו של ניב). לתימוכין בעמדתה בדבר סגירת החברה, הפחתת כמות העובדים בנתבעת וגובה השכר ששולם לעובדי הנתבעת בין השנים 2014-2018, הפנתה הנתבעת לתצלום דוח שכר לעובדים וטבלת תלושים ממערכת מיכפל 2000 (נספח ב' ו-ג' לתצהיר ניב).
22. לגבי השימוע טוענים הנתבעים, כי גם אם היה נשלח לתובע מכתב זימון לשימוע, קודם פיטוריו, הרי שהדבר לא היה משנה את התוצאה של סיום העסקתו משפוטר עקב צמצומים. אמנם לא נשלח לתובע מכתב זימון פורמלי לשימוע, אך הוא ידע על האפשרות של סיום העסקתו והיה מודע לסיבות העומדות בדבר סוגית המשך העסקתו, זמן רב וטרם שנמסרה לו הודעת הפיטורים. לא זו אף זו, משניתנה לתובע הודעה על פיטוריו וככל שהיה סבור בזמן אמת כי נגרם לו עוול בגין אי עריכת שימוע כדין (משהיה מיוצג בכל שלב בהליך, ומשניתנה לו הודעה מוקדמת בפועל בת 30 ימים) יכול היה התובע לפנות בדרישה לעריכת שימוע מחודש; ולחילופין, להעלות טענות שישנו את החלטת הפיטורים במשך תקופת ההודעה המוקדמת, ומשטרם הסתיימו יחסי העבודה, אולם משלא עשה כן דין תביעתו לקבלת פיצוי להידחות.
23. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית, התרשמנו מהעדויות הצדדים שבפנינו ושמענו את סיכום טענותיהם בעל פה, הגענו לכלל מסקנה, כי מחד גיסא, התובע פוטר על רקע צמצומים בנתבעת, אך מאידך גיסא, פיטוריו היו שלא כדין שכן לא נערך לו שימוע.
24. ואולם טרם נבאר את טעמינו, נבקש להבהיר, כי טענותיה של הנתבעת לגבי תפקודו של התובע, הן בפן המקצועי והן בפן האישי (ס' 9-3 לתצהיר ניב וס' 5-6 לתצהיר עידן), אינן רלוונטיות לענייננו, מוטב שלא הועלו משהועלו, ואין בכוונתנו להכריע בהן. שכן, הנתבעת מבססת את טענתה כי פיטורי התובע נעשו על רקע צמצומים, שבאו בעטיה של רכישת החברה האוסטרלית ומצבה הכלכלי של הנתבעת ועל רקע זה בלבד. משכך וחרף טיעוני התובע שכביכול היתה שביעות רצון מעבודתו (ס' 4 ו- 5 לתצהיר התובע), לא היה מקום להיגרר להתנצחות מיותרת בעניין. בזיקה לכך נציין, כי אף לא היה מקום לחלק מהשאלות בחקירתו הנגדית של עידן (ע' 13 ש' 27-29), כמו גם בחקירתו הנגדית של התובע (ע' 7 ש' 13-16) וכן בחקירתו הנגדית של ניב (ע' 17 ש' 12-20). נפנה אפוא לדיוננו.
25. ראשית, השתכנענו כי פיטוריו של התובע באו על רקע צמצומים, שכן הוכח כי בנוסף לתובע פוטרו עובדים נוספים והיקף שכרם של כלל התובעים ירד ממיליון מאה אלף ₪ בשנת 2014 לשלוש מאות אלף ₪ בשנת 2017 (נספחים ב' ו-ג' לתצהיר ניב). תימוכין לכך ניתן למצוא בחקירתו הנגדית של התובע, במסגרתה נטען על ידו, כי "הוא פיטר עובדים נוספים והוא גייס את אריאל עוד פעם אחרי שפיוטשר רכשה אותה" (ע' 7 ש' 6-7; ע' 9 ש' 7-9)). "היו צמצומים" (ע' 7 ש' 18). התובע לא שלל כי לאחר פיטוריו החברה האוסטרלית הפסיקה לקבל שירותים מהנתבעת (ע' 7 ש' 32). בנוסף, ניב עמד על הרקע לרכישה – מסירה של החברה האוסטרלית שהביאה לצמצומים (ע' 16 ש' 7-10). התובע לא מצא לזמן מי מעובדי הנתבעת לשעבר לתמיכה בעמדתו, אף לא את אריאל, והדבר נזקף לחובתו.
26. בהקשר זה נציין, כי עדותו של התובע לא היתה קוהרנטית בעניין. מחד גיסא נטען על ידו, כי אריאל נקלט שלושה חודשים לפני פיטוריו (ע' 7 ש' 3-4) ומאידך גיסא, כי חברת פיוטשר נרכשה באוגוסט 2016 אחרי שפוטר (ע' 6 ש' 31-32), כלומר, באוגוסט 2016, הרבה אחרי לכתו של התובע. יוער, כי גם עדותו של ניב לא היתה קוהרנטית בעניין (ע' 16 ש' 25-32; ע' 17 ש' 2-8).
27. שנית, בחקירתו הנגדית טען התובע לראשונה, כי ניב "ניסה להראות רווח, אז הוא פיטר אותי...לא חשבתי באותו רגע. זו סברה שלי." (ע' 7 ש' 5-12). כלומר, בעוד שנטען על ידי התובע בכתב התביעה, כי פיטוריו נעשו משיקולים זרים, כעת נטען על ידו כי הפיטורים נעשו על מנת להראות רווח. צודק ב"כ הנתבעים שמדובר בטענה שלא בא זכרה - טענה כבושה שיש לדחותה (ע' 19 ש' 4-5). דומה כי מדובר בשינוי חזית שאין להתירו. ראה: ע"ע 60875-02-17 עוז שבת- מדינת ישראל (מיום 29.4.2019), סע' 32-33 לפסק הדין.
28. שלישית, אמנם התובע עמד על טענתו שלפיה לא נעשתה חפיפה (ע' 8 ש' 7), אך גרסתה של הנתבעת שלפיה במהלך שנת 2015, עובר לפיטורי התובע נעשתה חפיפה עם גורמים מחוץ לנתבעת לא נסתרה, שכן עידן וניב עמדו על עמדתם שלפיה כבר במהלך שנת 2015 נעשתה חפיפה, עת התובע היה עובד בנתבעת (ע' 12 ש' 8-24, ע' 16 ש' 7-20). חרף האמור, מצאנו לציין, כי גרסתם של הנתבעים לא היתה שלמה בעינינו. שכן, עידן הקפיד לציין כי "לא הייתי מעורב בהסכמים ובתאריכים"..."אני לא יודע מתי החברה נרכשה" וכיוצ"ב. בדומה ניב ציין בתמצית כי מועבר ידע לפני שנחתמת עסקה (ע' 16 ש' 17-18).
29. ואולם וזה העיקר, אין חולק כי התובע לא קיבל זימון לשימוע. כל שנאמר לו באמצעות הודעה בסקייפ הוא "תגיע אליי בבקשה". אין חולק כי לתובע לא נערך שימוע בטרם פיטוריו, אלא נתקיימה שיחה, מהרגע להרגע, בה הודע לו על פיטוריו.
30. לפיכך נשאלת השאלה, האם בענייננו מוטלת היתה על הנתבעת חובת השימוע בנסיבות של פיטורי צמצום, ואם כן- האם אי קיומה מעניק לתובע זכות לפיצוי כספי.
31. אמנם הנתבעים הקפידו לציין, כי מספר חודשים לפני פיטוריו של התובע, נערכו מספר שיחות עם כל הצוות לקראת הצמצומים והפיטורים (ע' 15, ש' 29-32 ע' 16 ש' 1-6), אך אנו לא התרשמנו כי בפועל התקיימו שיחות מסודרות בעניין, ונדמה כי היה מדובר, במקרה הטוב, ב"שיחות מסדרון". כך או כך, שיחות רקע, ככל שהתקיימו, אינן מהוות תחליף לשימוע.
32. אכן חובת השימוע אינה מוחלטת. אין מדובר ב"טקס" שיש לקיימו כדי לצאת לידי חובה. מדובר בהליך אשר נועד לבחון את ההצדקה העניינית במהלך הפיטורים. כאשר מדובר בנסיבות שבהן מעשה הפיטורים הינו בלתי נמנע, כי אז ניתן לצמצם את חובת השימוע, ובמידת הצורך להתאימה לנסיבות העניין. ראה: ע"ע 701/07 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שלומי תורג'מן (מיום 3.3.2009); ע"ע 1268/01 החברה הממשלתית למדליות ולמטבעות בע"מ – רחל כהן, פד"ע ל"ט 71. במקרה של פיטורי צמצום או פיטורי התייעלות, חובת השימוע היא מוגבלת ועל כל פנים, גם אם נפל פגם באי מתן זכות שימוע, הרי מכוח עקרון הבטלות היחסית, לא בכל מקרה יבטל בית הדין את הפיטורים שנעשו או יפסוק פיצוי כספי על כך. ראה: עע (ארצי)659/07 צים חב' השייט הישראלית בע"מ נ' אורי לוי (מיום17.5.2009).
33. בענייננו אין מחלוקת על מיהות השיחה הקצרה שנתקיימה ביום 29.10.2019, שכן התובע מציין כי כל שנאמר לו שהוא מפוטר עקב צמצומים, ובלשונו של התובע "הוא הוריד לי את זה בגליוטינה...אני הייתי פשוט בהלם". משכך, בנסיבות העניין, אין נפקות להעדרו של פרוטוקול השימוע. ראה: עע 27600-10-11 ד"ר גרשון אהרונוב נ' המרכז האוניברסיטאי אריאל בשומרון (מיום 22.12.2015). עם זאת, הוברר מדבריו של התובע, כי ניב אמר לו שהוא יאפשר לו לצאת לראיונות עבודה ואם יצטרך מכתבי המלצה הוא יתן לו. אמנם ב"כ הנתבעים ביקש לברר עם התובע, במהלך חקירתו הנגדית, האם ניב "סתם לך את הפה", שמא ביקש התובע לטעון טענה שרצה לומר ולא אמר, אך התובע השיב, "ומה יכולתי להגיד" (ע' 8 ש' 10-26). דא עקא, כי השאלה אינה אם המעסיק מאפשר לעובד לדבר או לטעון במהלך השימוע, אלא האם המעסיק מאפשר לעובד להתכונן כדבעי לשימוע על מנת שיוכל לשטוח את טענותיו ולשכנע את מעסיקו שלא לפטרו. מאליו יובן, כי הזמנה מעכשיו לעכשיו אינה מאפשרת להתכונן כראוי.
34. נוכח העובדה כי מדובר היה בפיטורי צמצום בחברה קטנה ביותר, הרי שהקושי העיקרי בענייננו הוא בהעדר זימון כדין לשימוע, מעכשיו לעכשיו, בפרט שמדובר בתובע שהועסק על ידי הנתבעת במשך חמש שנים – זימון אשר היה נותן, למצער, מענה חלקי ל"הלם" שאחז בתובע, אפילו היו רעשי רקע על היתכנות לצמצומים. שכן, התובע אמר בעצמו, כי הפיטורים הם עובדה מוגמרת, והקושי הוא בדרך בהם הם נעשו (ע' 8-9), שכן "הלחצים היו פתאומיים כי הוא לא עשה זאת בצורה מדורגת" (ע' 10 ש' 2).