35. לא נעלמה מעינינו טענת הנתבעים, שלפיה התובע לא העלה טענות כנגד השימוע מיד לאחריו, אך לא מצאנו לזקוף את הדבר לחובתו, שכן ממילא הנתבעת ציינה כי זה לא היה משנה את רוע הגזירה, ולכל היותר ניתן היה להעסיק את התובע חודש נוסף.
36. אשר על כן, אנו סבורים, כי יש לפצות את התובע בשל העדר זימונו כדין לשימוע, והלכה למעשה בשל העדר קיומו של שימוע. לפיכך ועל רקע העובדה כי התובע הועסק כחמש שנים אצל הנתבעת, מחד, וכי מדובר בפיטורי צמצום מאידך, אנו פוסקים לתובע פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (הליך שימוע שלא בהתאם לכללים), בסך של 30,000 ₪.
התנכלות לאחר פיטורין?
37. לטענת התובע לאחר פיטוריו המשיך הנתבע להתנכל לו, תוך שימוש בהפחדות ואיומים ישירים ועקיפים. כך לדוגמא הן בפגישה מיום 29.1.2015 והן במכתבו של ניב מיום 9.12.2015 הוא ציין כי ישמח למסור למעסיקים פוטנציאליים של התובע כי הוא "תובע מעסיקים סידרתי", וכפי שמשתמע מכך, ימנע ממנו למצוא מקום עבודה חדש. בנוסף, ניב איים עליו כי אם לא ימסור לו מידע אישי חסוי מתיקו הרפואי הוא לא ישלם לו את משכורת החודש האחרון. בנוסף, ניב התנכל לו עת ביקש ממנו להחזיר את שני המכשירים הניידים- מכשירים שקיבל עובר לפיטוריו. רק לאחר תגובה של באת כוחו, חדל ניב לפתע מלדרוש את המתנה אותה נהגה הנתבעת לתת לכל עובד בחגי ישראל, אך הדבר לא מנע מניב לנכות שווי מס בתלוש השכר האחרון של התובע. עוד טוען התובע, כי חרף העובדה שניב קיבל לידיו אישור מחלה מפורטים כבקשתו, ולאחר שבאת כוחו ביקשה שיצור קשר עם הרופא המטפל, ניב המשיך לטעון כי התובע לא התייצב לעבודה לכאורה לאחר פיטורין, כשהיה "בריא לחלוטין". זאת ועוד טוען התובע, כי ניב לא שילם לתובע עבור פרויקט R.G.B (packery) בטענה שמדובר לכאורה בפרויקט כחלק מהעבודה, בעוד שבפועל היה מדובר בפרויקט עליו עבד התובע בסופי שבוע מהבית. לבסוף טוען התובע, כי במהלך פגישתם האחרונה במשרדי הנתבעת, מנע ניב מהתובע לגשת בנוכחותו למידע פרטי ואישי שהצטבר במחשב של התובע אצל הנתבעת במשך חמש שנות עבודתו; ובאותו מעמד השפיל ניב את התובע מול עדי הנתבעת כשהתברר לתובע שחלק מחפציו האישיים נעלמו מעמדתו.
38. לטענת הנתבעים, משנודע לתובע על פיטוריו, הוא "נעלם" מהעבודה באורח תמוה, למשך חודש ימים, החל מיום 2.11.2015 בכל תקופת ההודעה המוקדמת, מבלי לערוך חפיפה תוך ש"התחלה" והציג אישורי מחלה "פיקטיביים" באמצעות רעייתו (באת כוחו בתביעה זו). זאת לאחר שאסף את חפציו האישיים, באופן המעיד על כך שהיעדרותו של התובע בתקופת ההודעה המוקדמת, היתה ידועה לו מראש ובאופן שגרם לנתבעת נזקים. ממילא לא היה באבחנות הרפואיות המפורטות בתעודות המחלה כדי שהתובע לא יתייצב לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת. חרף התנהלותו של התובע, הנתבעים ביקשו לסיים את ההתקשרות בצורה חלקה, והנתבעת שילמה לתובע שכר בגין חודש נובמבר וכנגד הצגת מסמכים רפואיים כדין. לגבי פרויקט R.G.B (packery) טוענים הנתבעים, כי התובע לא היה זכאי לתשלום נוסף בגין הפרויקט הנטען, שהיה חלק מעבודתו השוטפת ובוצע בשעות העבודה הרגילות. מכל מקום, אין כל שחר לטענות ל"התנכלות" כלפי התובע ועצם העלאתן מעידה על חולשת תביעתו של התובע. בכל מקרה ניכוי מס בגין המכשירים הניידים נעשה כדין. הנתבעים הקפידו לציין, כי לתובע הוענק כרטיס מסך בשווי 2,000 ₪ אותו לא השיב לנתבעת עם סיום העסקתו וזאת חרף התחייבותו בסעיף 3.6 להסכם העסקתו.
39. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית, התרשמנו מהעדויות הצדדים שבפנינו ושמענו את סיכום טענותיהם בעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי ניב לא התנכל לתובע; ומכל מקום התרשמנו, כי הדינמיקה בין התובע לבין ניב נעוצה בשל היעדרו של התובע מהעבודה על סיפה של תקופת ההודעה המוקדמת, ולכל אורכה. נבאר.
40. ראשית, בחקירתו הנגדית של התובע הוברר, כי התובע הגיש בעבר תביעות כנגד שני מעסיקיו הקודמים אשר נסתיימו בפשרה (ע' 11 ש' 13-16). כך שעצם האמירה של ניב בעניין "ההמלצות" למעסיקים עתידיים, אינה מהווה כשלעצמה התנכלות, אלא משקפת מצב עובדתי קיים. כך או כך, לא התרשמנו כי ניב התכוון לפעול באופן אקטיבי כנגד התובע, אלא באופן פאסיבי ככל שיתבקש לשלוח מכתבי המלצה ודומה כי אמירותיו בעניין לוו בקורטוב של ציניות. עם זאת, דומה, כי מצופה מניב, כפי שמצופה מכל מנהל אחר, לומר את הדברים כהווייתם עת הוא מתבקש לחוות את דעתו על פלוני או אלמוני בפני מעסיק עתידי. כמובן אין להשחיר את פניו של התובע בפני מעסיקים עתידיים אך בשל העובדה כי התובע ביקש לעמוד על זכויותיו, אך בד בבד אין למנוע מניב לציין את התנהלותו של התובע במהלך התקופה, כמו גם בסיומה.
41. אבל וזה העיקר, הן עיון בתמלול מיום 29.11.2015, והן מהודעות המיילים והמכתבים שנשלחו בין הצדדים, מלמד, כי קצפו של ניב יצא על התובע, אך ורק על רקע העובדה כי התובע נעדר ממקום העבודה בכל תקופת ההודעה המוקדמת. שכן אף לדידו של התובע, ניב הסכים לתת לו ביום 29.10.2015 מכתבי המלצה ואף לצאת לראיונות (ע' 8 ש' 13-17) והאחרון לא הכחיש זאת (ע' 17 ש/ 12-14). ובלשונו של ניר: "...אני חושב שהייתי בסדר כל הזמן שאתה היית בסדר, ברגע שהתחלת להיות לא בסדר אתה קיבלת את אותו...את אותו... יחס ממני, כשהודעתי לך על הפיטורין, הייתי מוכן לרשום לך המלצה, לעזור לך במה שאפשר, היום אני כבר לא מוכן לעשות את זה...אתה היית אמור להשלים את העבודה שלך, לעשות חפיפה, להעביר כל מה שצריך מסודר, לסיים את הדברים האלה וזה לא...זה לא בסדר מה שעשית, חבל, חבל שאתה מסיים ככה יחסים, באמת".
42. אמנם התובע צירף בדיעבד אישורי מחלה, אך ניב סבר ועודנו סבור, כי מדובר באישורים פיקטיביים, הן לנוכח סמיכות הזמנים בין ההודעה על פיטורים לבין המחלה, הן לנוכח העובדה כי התובע "ניקה את השולחן" ביום 1.11.2015 יום לפני תחילת מחלתו, הן לנוכח העובדה כי האישורים נמסרו על ידי רופא שעובד בסניף בו עובדת אמו של התובע, ד"ר , והן לנוכח העובדה כי הניתוח אותו עבר התובע נערך בסופו של יום כחצי שנה לאחר סיום עבודתו (ע' 9 ש' 10-33; ע' 10 ש' 1-16).
43. לעמדתנו, הן מהתמלול מיום 29.11.2015 והן מהחקירות הנגדיות לא ניתן לדעת בוודאות האם התובע אכן ארז את כל חפציו ביום 1.11.2015 והלך, שכן בחקירתו הנגדית ציין התובע כי "אולי קצת ניקיתי את השולחן" (ע' 9 ש' 18), אך בד בבד ציין "לא לקחתי כלום" ובהמשך "אפילו היו חסרים לי דברים". ואולם, בתמלול הנזכר, הוא טוען כי נעלמו לו דברים מהמגירות, אך נדמה כי הוא כיוון בעיקר לקבצים שהיו לו במחשב, לרבות קבצים אישיים שפורמטו. לא מן הנמנע, כי פרמוט המחשב (לא ננקב המועד) אשר בבעלות ובחזקת הנתבעת נעשה על רקע העובדה כי התובע נעדר מעבודתו במהלך תקופת ההודעה המוקדמת, עת לא ערך חפיפה והעברה מסודרת של הדברים. מכל מקום, התובע לא זימן עובדים בנתבעת על מנת לתמוך בגרסתו שלפיה הושפל על ידי ניב ביום 29.11.2015.
44. אשר לתשלום חודש נובמבר 2015- עדותו של ניב שלפיה שולם שכרו של התובע בסמוך לאחר הצגת אישורי המחלה על ידי התובע לא נסתרה, ומשכך הטענה בעניין זה נדחית על ידינו. מכל מקום, בנסיבות העניין ומששולם שכרו של התובע בעד חודש זה, לא מצאנו להידרש לסוגיה האם בקשתו של ניב מהתובע לחשוף את פשר מחלתו אם לאו, נעשתה כדין.
45. אשר לניכוי "שווי הטבת המס" עבור המכשיר הנייד כ"שווי מתנה" בתלוש השכר האחרון, הרי שאנו לא רואים בכך התנכלות או הפליה, אלא פעולה בהתאם לדין.
46. שונים פני הדברים לגבי פרויקט R.G.B (packery) – אמנם גם בעניין זה הדבר לא עולה כדי התנכלות, אך בניגוד לטענת הנתבעים, שלפיה הדבר היה "חלק מעבודתו השוטפת ובוצע בשעות העבודה הרגילות" (ס' 8.17), מצאנו, כי מדובר היה בפרויקט בו עבד התובע בזמנו הפרטי, אשר לא היה קשור לעבודה השוטפת, אותו החליט ניב להקפיא בשלב מסוים אשר לא הוברר מהו. נפרט.
ראשית, בהתכתבות בין התובע לבין עדין (נספח 24 לתצהיר התובע), התובע מציין כי "ניב עדיין לא שילם לי על הפרויקט הזה על..."; ועדין משיב: "למה אתה לא שואל אותו עליו"? והתובע משיב: "שכחתי מזה". עדותו של עדין בחקירתו הנגדית בעניין זה היתה חמקמקה בעינינו (ע' 14, ש' 9-19). יוער, כי ההתכתבות הנוספת בין התובע לבין יוסי שוורצמן (אשר התובע לא ביקש לזמנו לעדות) אינה ברורה, כך שלא ניתן לדעת האם מדובר על הפרויקט הנזכר לעיל, בפרט שמדובר על פרויקט מחודש מרץ 2014 (נספח 25 לתצהיר התובע).
שנית, בתמלול השיחה מיום 29.11.2015 (ע' 6 -7) בין ניב לבין התובע, נאמר כך: "ליאור: שעשיתי אותו בבית עם ה.."פאקרי". ניב: נו, כן אז? ליאור: ולא קיבלתי תשלום עליו. ניב: לא היית אמור לקבל תשלום, זה חלק מהעבודה. ליאור: זה חלק מהעבודה? ניב: כן. ליאור: לעשות בבית? ניב: כן, ליאור: מה זאת אומרת? ניב: זה מה שאמרתי, גם לא סיימת אותו. ליאור: נכון, אתה אמרת לי שזה הוקפא. ניב: נכון זה הוקפא. ליאור: אבל עבור החלק שעשיתי אותו? ניב: לא תקבל תשלום על זה, הלאה..."
חרף האמור לעיל, טרם הוברר לנו מדוע התובע לא מצא להגיש חשבון לתשלום במשך שמונה חודשים, עובר לפיטוריו, עת הוברר לנו כי התובע יודע לעמוד על זכויותיו, בפרט שהפרויקט נסגר – הוקפא זה מכבר.
אמנם התובע תבע תשלום בסך 4,000 ₪ בגין העבודה. ברם, הסכום הנתבע, שיעורו ואופן חישובו נטען בכתב התביעה באופן סתמי. רק בסיכום טענות בעל פה הוצג החישוב לראשונה – "חישבנו את זה לפי 40 שעות 100 ₪ לשעה" (ע' 18 ש' 23). בהקשר זה טען ב"כ הנתבעים, כי אין שום בסיס לחישוב הסכום ולמה זה לא חלק מהעבודה (ע' 19 ש' 29).
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את המסכת הראייתית, החלטנו לפסוק על פי אומדנה לתובע סך של 2,000 ₪; אך זאת מתום סיום עבודתו בלבד.
הפרת חוקי עבודה?
47. לטענת התובע, עיון בתלושי השכר מעלה, כי הנתבעת לא פעלה כחוק במשך שנים תוך ביצוע הלנת שכר מתמשכת, של כ- 3 שבועות בממוצע מידי חודש לתובע במשך חמש שנים וכן הנפקת תלושי שכר שלא כדין, ללא תיעוד ימי חופשה ומחלה, במטרה להימנע מתשלום מלוא זכויותיו של התובע כמחויב בחוק.
יתרה מזו, במהלך שנת 2015 ניב הרע באופן אישי את תנאי ההעסקה של התובע ללא הודעה מוקדמת וללא עריכת שימוע כלל. ההרעה באה לידי ביטוי בהורדת שכר על ימי מחלה החל מחודש אוגוסט 2015, והכללת ימי שישי ושבת בימי החופשה החל מחודש יוני 2015, בעוד שבמשך קרוב ל- 5 שנים ברציפות, לא ירד שכר עבור ימי מחלה, וימי שישי שבת לא חושבו כחלק מימי החופשה.
בנוסף, במשך כל תקופת העסקתו התובע הועסק במשרה גלובלית והקפיד על שעות עבודה אותן נדרש לעשות וכן עבד שעות נוספות בהתאם לדרישת התפקיד. הנתבעת כללה בשכר הבסיס של התובע את השעות הנוספות ולא ביצעה הפרדה ביניהם, וזאת בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח -1958.
48. לטענת הנתבעים, לתובע שולמו כל זכויותיו כדין ובמהלך תקופת עבודתו, הוא נהנה מתנאים נוחים וטובים ולא הלין ולו במקצת על תנאיו. במהלך שנת 2015, החלה הנתבעת מטעמי מדיניות ולנוכח קיצוצים לשלם לתובע מחלה וחופשה על פי הדין; ואילו סבר התובע כי היו באילו מהשינויים הללו משום הרעת תנאים, יכול היה להתפטר בדין מפוטר.
אשר להלנת שכר – בסיכומיהם טוענים הנתבעים, כי לא נתבקש כל סעד לעניין הלנות שכר (ע' 19 ש' 32); ממילא התביעה התיישנה בחלוף 60 ימים מהיום שקיבל התובע את שכרו.
לגבי ניכויים בגין דמי מחלה - הנתבעים טוענים כי ניכוי ימי מחלה בגין היום הראשון ומחצית מהיום השני והשלישי נערך כדין. ממילא התובע לא הלין בגין הניכוי האמור, אלא דווקא הציע מיוזמתו, כעולה מנספח ב' לכתב התביעה, כי יגרע יום חופשה ממניין ימי החופשה העומדים לזכותו, על חשבון ניכוי ימי המחלה. בנסיבות אלה הרי שהתובע מנוע/מושתק מלהלין עתה על הניכוי כאמור אשר נערך בהסכמתו, ועל כן שינה את מצבם של הנתבעים לרעה, לא כל שכן כיום, שנתיים וחצי לאחר סיום העסקתו.
ביחס לדמי חופשה טוענים הנתבעים, כי מידי חודש בחודשו, צבר התובע ימי חופשה בערכי "ברוטו" ובהתאם אף נערך ניכוי ימי חופשה בערכי "ברוטו" הכוללים שישי שבת עת נטל התובע שבעה ימי חופשה. מכל מקום אף בעניין זה לא הלין התובע במהלך עבודתו וברי כי כל טענתו באה בדיעבד, בחלוף שנתיים וחצי לאחר סיום העסקתו. לחילופין טוענים הנתבעים להתיישנות התביעה בגין ימי חופשה שקדמה ליום 5.3.2015, זאת בהתאם לחוק חופשה שנתית התשי"א -1951.
לגבי שעות נוספות- התובע לא ביצע שעות נוספות כלל וכלל ואף לא נדרש לבצע שעות נוספות. נהפוך הוא. התובע נהג להגיע לעבודה באיחור ולצאת מוקדם ואף יצא להפסקות. לחילופין, שכרו של התובע היה גבוה וכלל בחובו גמול בגין ביצוע שעות נוספות והדבר אף סוכם בין הצדדים כעולה מסעיף 1.3. לנספח א' להסכם ההעסקה.
49. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית, התרשמנו מהעדויות הצדדים שבפנינו ושמענו את סיכום טענותיהם בעל פה, החלטנו לקבל את טענותיו של התובע בעניין רכיב דמי המחלה, אך לדחות את טענותיו לגבי יתר הרכיבים. נפרט.
50. לגבי הלנות שכר – אמנם בסעיף 24 לכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת הלינה את שכרו באופן מתמשך על פני כ- 3 שבועות בממוצע מידי חודש, במשך חמש שנים. עם זאת, עידן העיד בחקירתו הנגדית, כי לא ידוע לו על הלנות שכר בנתבעת (ע' 14 ש' 5-8); וניב העיד כי יכול להיות שהיו הלנות (מבלי שננקב מועד) עת הנתבעת היתה בקשיים בתחילת שנות עבודתו הראשונות של התובע (ע' 17 ש' 10-11). ואולם וזה העיקר, בסעיף 28 לכתב התביעה לא נתבע כל סעד בעניין. אמנם תחת הכותרת "מהות התביעה" הנמצאת ברישא לתביעה נכתב "הלנת שכר", ותחת "סכום התביעה", אף הוא ברישא לתביעה נכתב "בצירוף פיצויי הלנה". ברם, סעד בעניין הלנות שכר לא נתבע ולפיכך אין מקום לתתו.