51. בדומה, בניגוד לנטען על ידי התובע "שלפיה קרוב למחצית מתקופת עבודתו אצל הנתבעת לא היה כלל תיעוד ימי מחלה" (סע' 12.3 לתצהיר התובע), עיון בתלושי השכר מגלה, כי לא היה תיעוד בשנת 2011 בלבד (נספח ו' לתצהיר ניב). ושוב, אך במהות התביעה צוין "הנפקת תלושי שכר שאינם ממלאים את הוראות החוק", ובסעיף 28 לכתב התביעה לא נתבע כל סעד בעניין. מאחר שלא נתבע סעד בעניין הרי שאין מקום לתתו.
52. לגבי ימי חופשה – אכן, עיקר תביעת התובע לימי חופשה התיישנה, אך בכל מקרה מקובלת עלינו גרסת הנתבעים (ס' 44-47 לתצהירו של ניב), העולה בקנה אחד הן עם תלושי השכר הן עם חוזה העבודה ועם הדין הקיים. למעשה דרך הילוכה של הנתבעת גם אינו סותר את האמור במכתביו של התובע בתחילת העסקתו (נספחים 3- 6 לתצהיר התובע). יותר מכך, מהטבלה שצורפה על ידי התובע לתצהירו (נספח 15) עולה, כי התובע ניצל החל מינואר 2013 למעלה מ64 ימי חופשה. בחקירתו הנגדית התובע לא ידע להשיב על עניין זה (ע' 10 ש' 27-33). ואולם, לנוכח העובדה כי לא צורף פנקס ימי חופשה, ועל רקע העובדה כי החל מחודש יוני 2015 פעלה הנתבעת באופן חד צדדי, לא מצאנו להורות על קיזוז מי מהסכומים, בפרט שהנתבעים לא העלו טענה כאמור בכתב ההגנה, אלא לראשונה בתצהירו של ניב (ס' 48 לתצהירו).
53. אשר לדמי מחלה – אכן, הנתבעים פעלו בהתאם לחוק דמי מחלה, תשל"ו -1976 ובהתאם להסכם האישי עליו חתם התובע בהתאם להעסקתו. דא עקא, כי בפועל, החל מתחילת תקופת העסקתו של התובע, ושלא בטעות, הנתבעת נהגה שלא בהתאם להסכם העסקתו ושלא בהתאם לחוק בעניין זה, כך שהיטיבה עם עובדיה לרבות עם התובע, ולא הורידה שכר החל מיום המחלה הראשון. אלא מאי, הנתבעת פעלה באופן חד צדדי החל מחודש אוגוסט 2015, ובניגוד לדין (בג"ץ 239/83 יהושע מילפלדר ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מא(2) 210) מטעמי מדיניות ולנוכח קיצוצים, מחד, והתנהלותו של התובע, מאידך (ס' 50 לתצהירו של ניב). כך החלה לשלם לתובע דמי מחלה בהתאם להוראות החוק, תוך קיזוז בשכרו בחודשים אוגוסט, אוקטובר ונובמבר 2015 (נספח ו' לתצהיר ניב) בסך כולל של 4,588.38 ₪. בחקירתו הנגדית לא נשאל התובע דבר בעניין (נספח 15 לתצהירו), ובסיכומיו טען ב"כ הנתבעים כי "לעניין ימי מחלה נוכה היום הראשון על פי חוק". לנוכח האמור, התובע זכאי לפיצוי בעד ימי מחלה בסך של 4,545 ₪, בהתאם לסעד שנתבע על ידו בס' 28ג לכתב התביעה.
54. בהתייחס לגמול בעד שעות נוספות – טענות התובע הן בכתב התביעה והן בתצהירו (ע' 11 ש' 5-6) היו כוללניות ולא מפורטות כלל ועיקר. גם בחקירתו הנגדית ציין "זה לא הרבה שעות נוספות" (ע' 11 ש' 2). כך גם אין בהודעות שנשלחו מניב לתובע ביום 12.4.2015 וביום 4.8.2015 (נספחים 9 ו-10 לתצהיר התובע) כדי לסייע לתובע. שכן מההודעה הראשונה עולה שעבודה בשעות נוספות היא חריג, ואף נכתב "אם זה לא דחוף אז נחכה שירגע קצת"; ולגבי ההודעה השניה, מדובר אפוא בהשלמת חוסרים בשעות רגילות על מנת שלא יופחת שכרו של התובע. מכל מקום לא התרשמנו כי התובע ביצע שעות נוספות, בפרט שהוברר לנו בהליך שבפנינו, כי הוא מקפיד לדרוש את זכויותיו, כדוגמת ימי חופשה וסביר להניח, כי אם היה מבצע שעות נוספות במהלך התקופה הוא היה עומד על תשלום גמול שעות נוספות. לכן תביעתו ברכיב זה נדחית.
55. התובע לא זכאי לכל פיצוי בגין עוגמת נפש, משלא התרשמנו כי נגרמה לו עוגמת נפש.
קיזוז
56. כידוע, הנטל להוכיח את טענת הקיזוז מוטל על כתפי מי שטוען לקיזוז ע"ע (ארצי) 9939-09-15 מיכה גמליאל נ' טטיאנה גרינברג (מיום 24.1.2017). במקרה דנא לא מצאנו הצדקה לקיזוז מי מהסכומים הנתבעים על ידי הנתבעים, שכן הנתבעים לא פירטו מהם הנזקים שנגרמו להם (ראה: סע' 8.16 לכתב ההגנה), בפרט שהטענה מיוסדת על דבר היעדרו של התובע בתקופת מחלתו.
סילוק התביעה כנגד הנתבע 2
57. הנתבע 2 עומד על סילוק התביעה כנגדו (ע' 20 ש' 1-8). לטענתו, חברת רייבן עוסקת בתחום שונה על בסיס טכנולוגיה שונה לחלוטין ובקהל לקוחות אחר; והלכה למעשה אין כל קשר בין החברות. אמנם שלושה עובדים שעבדו אצל הנתבעת עובדים היום בחברת רייבן (כאשר אחד מהם עבד בין לבין בחברת אמדוקס), אך הדבר נובע ממקצועיותם ומהיחסים הבין אישיים הגבוהים שהפגינו. בנוסף, בעלי המניות שונים, תחום העיסוק שונה, ולא הועברה ולו שורת קוד אחת בין החברות ו/או נכסים לרבות קניין רוחני. ניב מוסיף וטוען כי אין כל עילה להרמת מסך נגדו באופן אישי שכן לא התקיימו התנאים הקבועים בחוק לחיובו באופן אישי. כל ענייני השכר והפנסיה והתשלומים נעשו בהתאם ליעוץ חיצוני שקיבלה הנתבעת מסוכנות ביטוח ומחברה חיצונית למתן שירותי חשבות ושכר.
58. לטענת התובע ניב התנכל לו. ניב מיאן פעמיים לקבל את כתב התביעה. בנוסף, הנתבע פתח את חברת רייבן בסמוך לפיטורי התובע ונייד את כל הנכסים לאותה חברה. כמו כן רוב המתכנתים שעבדו ביחד עם התובע עברו לעבוד באותה חברה (ע' 18 ש' 1-16).
59. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית, התרשמנו מהעדויות הצדדים שבפנינו ושמענו את סיכום טענותיהם בעל פה, הגענו לכלל מסקנה כי יש לסלק את התביעה כנגד הנתבע 2 על הסף, שכן לא הונחה תשתית עובדתית מספקת להרמת מסך ולחיוב הנתבע 2 בחובות הנתבעת. נבאר את טעמינו לכך.
60. ראשית, לא נסתרה גרסתו של הנתבע 2 (ס' 62 ו-63 לתצהירו), והוא לא נחקר על עיקרי דבריו בחקירתו הנגדית; זאת למעט העובדה שהוא דירקטור ברייבן.
61. שנית, בניגוד לנטען על ידי התובע, חברת רייבן הוקמה בחודש ספטמבר 2016, כשנה לאחר תום העסקתו של התובע, וממילא לא בסמוך לפיטוריו (נספח 41 לתצהיר התובע; ע' 7 ש' 20-24).
62. שלישית, אמנם התובע חזר על גרסתו שלפיה חלק מהמתכנתים שעבדו עמו עובדים כעת ברייבן, אך בד בבד לא ידע לפרט על מיהות עיסוקה של רייבן, מעבר לעובדה כי יש לה אתרים באינטרנט (ע' 7 ש' 25-29). כך גם לא הכחיש שאריאל עבד בין לבין באמדוקס (ע' 9 ש' 7-9).
63. סעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט -1999 מעניק תרופה קיצונית למצב שבו בעלי המניות בחברה עושים שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, בין היתר, באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה. ראה: ברע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE (מיום 13.11.2016).
64. לדעתנו, לא הוכחה עילה להרמת מסך, שכן אין מדובר במקרה חריג של שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד. אמנם הנתבעת נטולת פעילות כלכלית (סע' 1 לתצהיר ניב), אך הורתה של התביעה בפיטוריו של התובע ללא שימוע, וזו ליבת תביעתו. הוברר כאמור כי ניב לא התנכל לתובע, וגם לא מצאנו תמונה מדאיגה בנוגע לאופן העסקתו של התובע (עניין טוקו שף, סע' 18 לפסק הדין). רחוק מכך. מכל מקום, וזה העיקר, לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי הנתבעת נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של התובע או להונאתו.
סיכום
65. התביעה מתקבלת בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים:
* פיצוי בגין פיטורים שלא כדין (העדר שימוע) בסך 30,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.12.2015 ועד מועד התשלום בפועל.
* תשלום בגין דמי מחלה בסך 4,545 ₪ מיום 1.10.2015 ועד מועד התשלום בפועל.
* תשלום עבור עבודה בגין הפרויקט בסך 2,000 ₪ מיום 1.12.2015 ועד מועד התשלום בפועל.
66. הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסך 6,500 ₪.
67. התביעה כנגד הנתבע 2 נדחית. התובע ישלם לנתבע 2 הוצאות משפט בסך 3,000 ₪.
נתן לערער לבית הדין הארצי תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י' סיוון תשע"ט, (13 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
נציגת ציבור (מעסיקים)
גב' רונית ירדן דורון יפת, שופט נציג ציבור (עובדים)
מר איסר באומל