53. אשר לדמי מחלה – אכן, הנתבעים פעלו בהתאם לחוק דמי מחלה, תשל"ו -1976 ובהתאם להסכם האישי עליו חתם התובע בהתאם להעסקתו. דא עקא, כי בפועל, החל מתחילת תקופת העסקתו של התובע, ושלא בטעות, הנתבעת נהגה שלא בהתאם להסכם העסקתו ושלא בהתאם לחוק בעניין זה, כך שהיטיבה עם עובדיה לרבות עם התובע, ולא הורידה שכר החל מיום המחלה הראשון. אלא מאי, הנתבעת פעלה באופן חד צדדי החל מחודש אוגוסט 2015, ובניגוד לדין (בג"ץ 239/83 יהושע מילפלדר ואח' נ' בית הדין הארצי לעבודה פ"ד מא(2) 210) מטעמי מדיניות ולנוכח קיצוצים, מחד, והתנהלותו של התובע, מאידך (ס' 50 לתצהירו של ניב). כך החלה לשלם לתובע דמי מחלה בהתאם להוראות החוק, תוך קיזוז בשכרו בחודשים אוגוסט, אוקטובר ונובמבר 2015 (נספח ו' לתצהיר ניב) בסך כולל של 4,588.38 ₪. בחקירתו הנגדית לא נשאל התובע דבר בעניין (נספח 15 לתצהירו), ובסיכומיו טען ב"כ הנתבעים כי "לעניין ימי מחלה נוכה היום הראשון על פי חוק". לנוכח האמור, התובע זכאי לפיצוי בעד ימי מחלה בסך של 4,545 ₪, בהתאם לסעד שנתבע על ידו בס' 28ג לכתב התביעה.
54. בהתייחס לגמול בעד שעות נוספות – טענות התובע הן בכתב התביעה והן בתצהירו (ע' 11 ש' 5-6) היו כוללניות ולא מפורטות כלל ועיקר. גם בחקירתו הנגדית ציין "זה לא הרבה שעות נוספות" (ע' 11 ש' 2). כך גם אין בהודעות שנשלחו מניב לתובע ביום 12.4.2015 וביום 4.8.2015 (נספחים 9 ו-10 לתצהיר התובע) כדי לסייע לתובע. שכן מההודעה הראשונה עולה שעבודה בשעות נוספות היא חריג, ואף נכתב "אם זה לא דחוף אז נחכה שירגע קצת"; ולגבי ההודעה השניה, מדובר אפוא בהשלמת חוסרים בשעות רגילות על מנת שלא יופחת שכרו של התובע. מכל מקום לא התרשמנו כי התובע ביצע שעות נוספות, בפרט שהוברר לנו בהליך שבפנינו, כי הוא מקפיד לדרוש את זכויותיו, כדוגמת ימי חופשה וסביר להניח, כי אם היה מבצע שעות נוספות במהלך התקופה הוא היה עומד על תשלום גמול שעות נוספות. לכן תביעתו ברכיב זה נדחית.
55. התובע לא זכאי לכל פיצוי בגין עוגמת נפש, משלא התרשמנו כי נגרמה לו עוגמת נפש.
קיזוז
56. כידוע, הנטל להוכיח את טענת הקיזוז מוטל על כתפי מי שטוען לקיזוז ע"ע (ארצי) 9939-09-15 מיכה גמליאל נ' טטיאנה גרינברג (מיום 24.1.2017). במקרה דנא לא מצאנו הצדקה לקיזוז מי מהסכומים הנתבעים על ידי הנתבעים, שכן הנתבעים לא פירטו מהם הנזקים שנגרמו להם (ראה: סע' 8.16 לכתב ההגנה), בפרט שהטענה מיוסדת על דבר היעדרו של התובע בתקופת מחלתו.