ביחס לדמי חופשה טוענים הנתבעים, כי מידי חודש בחודשו, צבר התובע ימי חופשה בערכי "ברוטו" ובהתאם אף נערך ניכוי ימי חופשה בערכי "ברוטו" הכוללים שישי שבת עת נטל התובע שבעה ימי חופשה. מכל מקום אף בעניין זה לא הלין התובע במהלך עבודתו וברי כי כל טענתו באה בדיעבד, בחלוף שנתיים וחצי לאחר סיום העסקתו. לחילופין טוענים הנתבעים להתיישנות התביעה בגין ימי חופשה שקדמה ליום 5.3.2015, זאת בהתאם לחוק חופשה שנתית התשי"א -1951.
לגבי שעות נוספות- התובע לא ביצע שעות נוספות כלל וכלל ואף לא נדרש לבצע שעות נוספות. נהפוך הוא. התובע נהג להגיע לעבודה באיחור ולצאת מוקדם ואף יצא להפסקות. לחילופין, שכרו של התובע היה גבוה וכלל בחובו גמול בגין ביצוע שעות נוספות והדבר אף סוכם בין הצדדים כעולה מסעיף 1.3. לנספח א' להסכם ההעסקה.
49. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית, התרשמנו מהעדויות הצדדים שבפנינו ושמענו את סיכום טענותיהם בעל פה, החלטנו לקבל את טענותיו של התובע בעניין רכיב דמי המחלה, אך לדחות את טענותיו לגבי יתר הרכיבים. נפרט.
50. לגבי הלנות שכר – אמנם בסעיף 24 לכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת הלינה את שכרו באופן מתמשך על פני כ- 3 שבועות בממוצע מידי חודש, במשך חמש שנים. עם זאת, עידן העיד בחקירתו הנגדית, כי לא ידוע לו על הלנות שכר בנתבעת (ע' 14 ש' 5-8); וניב העיד כי יכול להיות שהיו הלנות (מבלי שננקב מועד) עת הנתבעת היתה בקשיים בתחילת שנות עבודתו הראשונות של התובע (ע' 17 ש' 10-11). ואולם וזה העיקר, בסעיף 28 לכתב התביעה לא נתבע כל סעד בעניין. אמנם תחת הכותרת "מהות התביעה" הנמצאת ברישא לתביעה נכתב "הלנת שכר", ותחת "סכום התביעה", אף הוא ברישא לתביעה נכתב "בצירוף פיצויי הלנה". ברם, סעד בעניין הלנות שכר לא נתבע ולפיכך אין מקום לתתו.
51. בדומה, בניגוד לנטען על ידי התובע "שלפיה קרוב למחצית מתקופת עבודתו אצל הנתבעת לא היה כלל תיעוד ימי מחלה" (סע' 12.3 לתצהיר התובע), עיון בתלושי השכר מגלה, כי לא היה תיעוד בשנת 2011 בלבד (נספח ו' לתצהיר ניב). ושוב, אך במהות התביעה צוין "הנפקת תלושי שכר שאינם ממלאים את הוראות החוק", ובסעיף 28 לכתב התביעה לא נתבע כל סעד בעניין. מאחר שלא נתבע סעד בעניין הרי שאין מקום לתתו.
52. לגבי ימי חופשה – אכן, עיקר תביעת התובע לימי חופשה התיישנה, אך בכל מקרה מקובלת עלינו גרסת הנתבעים (ס' 44-47 לתצהירו של ניב), העולה בקנה אחד הן עם תלושי השכר הן עם חוזה העבודה ועם הדין הקיים. למעשה דרך הילוכה של הנתבעת גם אינו סותר את האמור במכתביו של התובע בתחילת העסקתו (נספחים 3- 6 לתצהיר התובע). יותר מכך, מהטבלה שצורפה על ידי התובע לתצהירו (נספח 15) עולה, כי התובע ניצל החל מינואר 2013 למעלה מ64 ימי חופשה. בחקירתו הנגדית התובע לא ידע להשיב על עניין זה (ע' 10 ש' 27-33). ואולם, לנוכח העובדה כי לא צורף פנקס ימי חופשה, ועל רקע העובדה כי החל מחודש יוני 2015 פעלה הנתבעת באופן חד צדדי, לא מצאנו להורות על קיזוז מי מהסכומים, בפרט שהנתבעים לא העלו טענה כאמור בכתב ההגנה, אלא לראשונה בתצהירו של ניב (ס' 48 לתצהירו).