אמנם התובע תבע תשלום בסך 4,000 ₪ בגין העבודה. ברם, הסכום הנתבע, שיעורו ואופן חישובו נטען בכתב התביעה באופן סתמי. רק בסיכום טענות בעל פה הוצג החישוב לראשונה – "חישבנו את זה לפי 40 שעות 100 ₪ לשעה" (ע' 18 ש' 23). בהקשר זה טען ב"כ הנתבעים, כי אין שום בסיס לחישוב הסכום ולמה זה לא חלק מהעבודה (ע' 19 ש' 29).
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ובחנו את המסכת הראייתית, החלטנו לפסוק על פי אומדנה לתובע סך של 2,000 ₪; אך זאת מתום סיום עבודתו בלבד.
הפרת חוקי עבודה?
47. לטענת התובע, עיון בתלושי השכר מעלה, כי הנתבעת לא פעלה כחוק במשך שנים תוך ביצוע הלנת שכר מתמשכת, של כ- 3 שבועות בממוצע מידי חודש לתובע במשך חמש שנים וכן הנפקת תלושי שכר שלא כדין, ללא תיעוד ימי חופשה ומחלה, במטרה להימנע מתשלום מלוא זכויותיו של התובע כמחויב בחוק.
יתרה מזו, במהלך שנת 2015 ניב הרע באופן אישי את תנאי ההעסקה של התובע ללא הודעה מוקדמת וללא עריכת שימוע כלל. ההרעה באה לידי ביטוי בהורדת שכר על ימי מחלה החל מחודש אוגוסט 2015, והכללת ימי שישי ושבת בימי החופשה החל מחודש יוני 2015, בעוד שבמשך קרוב ל- 5 שנים ברציפות, לא ירד שכר עבור ימי מחלה, וימי שישי שבת לא חושבו כחלק מימי החופשה.
בנוסף, במשך כל תקופת העסקתו התובע הועסק במשרה גלובלית והקפיד על שעות עבודה אותן נדרש לעשות וכן עבד שעות נוספות בהתאם לדרישת התפקיד. הנתבעת כללה בשכר הבסיס של התובע את השעות הנוספות ולא ביצעה הפרדה ביניהם, וזאת בניגוד לסעיף 5 לחוק הגנת השכר, תשי"ח -1958.
48. לטענת הנתבעים, לתובע שולמו כל זכויותיו כדין ובמהלך תקופת עבודתו, הוא נהנה מתנאים נוחים וטובים ולא הלין ולו במקצת על תנאיו. במהלך שנת 2015, החלה הנתבעת מטעמי מדיניות ולנוכח קיצוצים לשלם לתובע מחלה וחופשה על פי הדין; ואילו סבר התובע כי היו באילו מהשינויים הללו משום הרעת תנאים, יכול היה להתפטר בדין מפוטר.
אשר להלנת שכר – בסיכומיהם טוענים הנתבעים, כי לא נתבקש כל סעד לעניין הלנות שכר (ע' 19 ש' 32); ממילא התביעה התיישנה בחלוף 60 ימים מהיום שקיבל התובע את שכרו.
לגבי ניכויים בגין דמי מחלה - הנתבעים טוענים כי ניכוי ימי מחלה בגין היום הראשון ומחצית מהיום השני והשלישי נערך כדין. ממילא התובע לא הלין בגין הניכוי האמור, אלא דווקא הציע מיוזמתו, כעולה מנספח ב' לכתב התביעה, כי יגרע יום חופשה ממניין ימי החופשה העומדים לזכותו, על חשבון ניכוי ימי המחלה. בנסיבות אלה הרי שהתובע מנוע/מושתק מלהלין עתה על הניכוי כאמור אשר נערך בהסכמתו, ועל כן שינה את מצבם של הנתבעים לרעה, לא כל שכן כיום, שנתיים וחצי לאחר סיום העסקתו.