41. מאחר ואביו של דודו דהן, הנתבע 3, היה מעוניין ברכישת מחסן, ומאחר והנתבעת 1 כפי הנראה כלל לא היתה מודעת לקיומם של המחסנים האמורים אותה עת, יותר מסתברת האפשרות כי דודו דהן הוא שיזם את הפנייה למתווכת מאשר שהאחרונה פרסמה אותם. ואולם, אפילו לא כך הם פני הדברים, הפרסום עצמו של המחסנים לא הוגש ואין זה סביר בעיני כי בפרסום כזה או אחר של המתווכת גם נרשמו מספרי החנויות כפי שמופיעות בתשריט הבית המשותף. המתווכת עצמה לא הגיעה למקום ביחד עם הנתבע 3 ובנו דודו דהן, ולדבריה דובר בכלל על חנויות פנימיות, לא כאלו הפונות לחזית, לרח' רבקה, כפי המצב לגבי החנויות נשוא התביעה. לפיכך, גם אם נפל כשל כלשהוא בתקשורת שבין המתווכת לבין דודו דהן לגבי מיקום החנויות, הבדיקה שערך הנתבע 3 באמצעות בנו לגבי זהות ומיקום הנכסים המוצעים למכירה אינה מספקת (ר' לעניין זה את עדותו של דודו דהן בעמ' 29). גם בכך יש כדי להשליך על מידת תום הלב, האובייקטיבי, לגבי ההתקשרות השנייה.
42. לבסוף שאלת התמורה. התמורה עליה סוכם בעיסקה השנייה היא תשלום בסך 95,000 ₪. על פי ההסכם סך של 40,000 ₪ מתוך התמורה האמורה היה עתיד להשתלם בנאמנות לידי ב"כ המוכרת ולהיות מועבר לידיה עם רישום הזכויות בנכס על שם הנתבעת 1 ורישום הערת אזהרה לטובת הקונה (סעיף 4.2.1 להסכם). היתרה בסך 55,000 ₪ נקבע כי תשולם במועד מסירת החזקה וכנגד מסירת המסמכים והאישורים הדרושים להעברת הזכויות על שם הנתבע. עוד נקבע כי היה ובמועד המסירה לא יהיו בידי המוכרת כל האישורים יועבר סך של 40,000 ₪ לידי עו"ד קצב עד להמצאת כל האישורים.
הן עו"ד קצב והן עו"ד דהן העידו כי התשלום הראשון בסך 40,000 ₪ הוחזק בנאמנות בהתאם להסכם בידי עו"ד קצב עד להעברת הנכס על שם הנתבעת.
43. אשר ליתרת התשלום בסך 55,000 ₪ התמונה הראייתית ברורה פחות.
הנתבעת עצמה כשנשאלה אם קיבלה את כל ה-95,000 ₪ השיבה כי לא זכור לה והיא צריכה להסתכל במסמכים (עמ' 43, ש' 30). הנתבע 3 העיד כי אינו יודע כמה כסף יש בנאמנות.
על פי תצהירו של עו"ד דהן יתרת התמורה הועברה על ידי הנתבע 3 במועד, לחשבון נאמנות בהתאם להסכם המכר והנתבע 3 המתין להמצאת המסמכים הדרושים להעברת הזכויות וקבלת החזקה (סעיף 16 לתצהיר). בתצהיר לא פורט כי היתרה הועברה לידי הנתבעת. בעדותו אמר כי היתרה אף היא עברה בנאמנות לעו"ד קצב בסביבות 10.12.16 כי בתחילה היא לא הביאה את כל המסמכים, היה חסר אישור מס שבח ואישור עירייה לטאבו, וביום שהועברו המסמכים הכסף עבר למוכרת.
גם בתצהירה של עו"ד קצב שייצגה את הנתבעת אין אזכור אלא לתשלום הראשון שהוחזק אצלה בנאמנות עד להעברת הרישום על שם הנתבעת 1. מעדותה עלה כי למעשה לא זכרה מה עלה בגורל היתרה. כשנשאלה במקום אחד למה הסך של 55,000 ₪ לא הוחזק אצלה בנאמנות השיבה "אם יש אישורים למה צריך בנאמנות?" (עמ' 18, ש' 11). כשנשאלה בהמשך "את לא יודעת אם הם השלימו את התמורה של 55,000 ₪ אחרי זה?" ענתה "בוודאי שהשלימו. שאחרת לא היו נמסרים המסמכים להעברת הזכויות" (עמ' 19, ש' 25-24). וכשנשאלה עוד בהמשך "והעבירו לך 40,000 ₪ בנאמנות?" השיבה "ככל שזכור לי, כן". (עמ' 20, ש' 3-2).