במסגרת הפסיקה נעשתה הבחנה בין חוזה למראית עין בסימולציה מוחלטת, כאשר לא מסתתרת מאחוריו עסקת משפטית כלשהי בין הצדדים , לבין חוזה למראית עין בסימולציה יחסית, כאשר מסתתרת מאחוריו עסקה משפטית אחרת בין הצדדים. כך, בהקשר להבחנה זו נפסק בע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פ"ד לג(2) 576, 582 (להלן: "עניין ביטון") כי:
"במקרה הראשון – סימולציה מוחלטת – קיימת חזות חיצונית של חוזה הבא להכניס שינוי במצב המשפטי בו היו נתונים הצדדים בטרם נכרת החוזה . בעוד שכוונתם האמיתית של הצדדים היא כי המצב המשפטי שהיה בתוקפו בטרם נעשה החוזה למראית עין ישאר בעינו. זהו מצב הדברים ,כאשר ראובן ושמעון עושים למראית עין חוזה לפיו ראובן מוכר נכסיו לשמעון. למעשה מסתבר שהדבר נעשה כדי ליצור רושם כלפי נושיו של ראובן שהוא משתחרר מנכסיו. לאמיתו של דבר ,ראובן נשאר בעל הנכסים. במקרה השני- סימולציה יחסית- קיימת חזות חיצונית של חוזה פלוני, כאשר מאחוריה מסתתר הסדר שונה בין הצדדים. במצב דברים זה קיימת, אפוא, שתי עסקאות משפטיות בין הצדדים. האחת הגלויה , זו שלמראית עין ואשר הצדדים כלל אינם מתכוונים לבצעה, והאחרת הנסתרת, אותה מתכוונים הצדדים לבצע. עסקה נסתרת זו יכולה להיות שונה במהותה מהעסקה הגלויה, כגון שהעסקה הגלויה היא עסקת מכר ,ואילו העסקה הנסתרת היא עסקת מתנה. אך יתכן גם כי העסקה הנסתרת זהה במהותה לעסקה הרגילה ,אך שונה ממנה בתנאיה..."
(ראו גם ע"א 4305/10 אילן נ' לוי (9.5.2012)).
על מנת לקבוע האם הסכם הוא הסכם תקף או שמא הסכם למראית עין, יש להתחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים בעת כריתת החוזה ולבחון האם ההסכם אכן משקף את אותה הכוונה, אם לאו. התשובה לשאלה זו היא תשובה שבעובדה הנלמדת ממכלול נסיבות המקרה, והנטל להוכיח כי חוזה נכרת למראית עין מוטל על שכמו של מי שטוען לאי-אמיתות החוזה. (עניין כהן הנ"ל בעמוד 7 והאסמכתאות הנזכרות שם).
אשר לרמת ההוכחה הנדרשת לביסוס טענת חוזה למראית עין נקבע כי, בדרך כלל, בעל דין המייחס לצד שכנגד עריכת חוזה פיקטיבי מעלה כנגדו טענה קשה, העשויה להגיע אף כדי ייחוס מרמה או מצג כזב. כיוון שכך ככלל, לאור מהות טענות אלו שנילווה להן, על פי רוב סממן של חוסר ניקיון כפיים, הרי שטענות אלו טעונות רמת הוכחה נכבדה לצורך ביסוסן, באופן התואם את רצינותה וחומרתה של הטענה הנטענת. בכלל זה על הטוען שחוזה הוא למראית עין ובטל להביא ראיות שמשקלן סגולי הן במבחן הכמות והן במבחן הרצינות (ע"א 3725/08 ניסים חזן נ' אריק חזן (3/2/11)).