האם יש במצגים כפי שהוצגו ופורטו, בכדי להקים לתובעות עילות תביעה כנגד החברה וכנגד הנתבעים 3-6 באופן אישי?
75. לטענת התובעות, התנהלותם של כלל הנתבעים ובכלל זה בפרט מצגי השווא אשר הוצגו על ידם, מקימה להן עילות תביעה חוזיות הן בשל ניהול משא ומתן בחוסר תום לב בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים והן, מפאת הטעייתן המזכה אותן בבטלות ההסכם ו/או בפיצויים בגין נזקיהן, בהתאם לסעיף 15 לחוק החוזים. עוד טוענות התובעות כי התנהלות זו מקימה להן עילות תביעה נזיקיות מפאת רשלנות, לאור מצגי השווא הרשלניים אשר הוצגו להן מפאת תרמית.
להלן, אבחן את העילות הנטענות הן נורמטיבית והן לאור הממצאים העובדתיים כפי שנקבעו לעיל.
76. מצגי שווא וחובות הגילוי ככלל;
מצג שווא הוא מצג לגבי המציאות שאינו עולה בקנה אחד עם המציאות בפועל, זאת בין אם הוא הוצג ברשלנות ובין אם הוצג בכוונה להטעות (ר' דניאל פרידמן ונילי כהן, חוזים, ב 783-781 (1992). ודוקו - מצגי שווא יכולים להיעשות באופן אקטיבי על ידי הצגת נתונים מטעים או בלתי מדויקים, או באופן פסיבי על ידי אי הצגת נתונים חיוניים (ע"א 3824/13 SF Wing נ' אמנון (1.3.16)). יפים לכך הם דברי כב' השופט בייסקי בע"א 494/74 החשמונאים נ' דוד, פ"ד ל(2) 141, כי:
"ואולם יש ובעת ההתקשרות לא נאמרו דברים אשר בנסיבות המקרה היה מקום לומר אותם על-מנת שתתקבל תמונה מלאה ושלמה של העובדות העשויות להשפיע על אחד הצדדים לאותה ההתקשרות או על המחיר או על תנאי ההתקשרות. במקרה כזה לא תעמוד הטענה כי כל אשר נאמר הוא אמת וכי לא הוצגו דברים שבשקר יסודם. החובה הולכת הרחק מזה - וכאשר על-פי הנסיבות יש לצפות שמלבד הדברים והתיאורים שנאמרו היה מקום לומר דברים שמבחינת העסקה יש להם חשיבות - כי אז יתכן ושתיקה ואי-גילוי כל הפרטים מעוותת את התמונה בכללותה והעלמת אותם פרטים על-ידי שתיקה יוצרת מצג-שוא." [הדגשה שלי – ל.ב.].
מלבד החובה לגלות באופן אקטיבי מידע המצוי בידי צד, נקבע בפסיקה כי מקום בו לאחד הצדדים קיימת גישה עדיפה למידע מסוים לעומת נחיתותו של הצד השני בגישה לנתונים, הרי שתחול על הצד הראשון חובת גילוי מוגברת (ע"א 7730/09 כהן נ' מבני גזית (6.6.11)).
לא זו אף זו, הלכה פסוקה היא כי מקום בו קיימים בין הצדדים יחסי אמון, אשר יכול שינבעו מהיכרות מוקדמת, הרי שיש בכך בכדי להגביר את חובות הגילוי של צד למשא ומתן מסחרי ולהטיל עליו חובת גילוי מוגברת ורחבה לגלות את כל המידע המהותי והרלוונטי לעסקה (ראו ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה (16.10.05) (להלן: "פס"ד חמדיה")).