כבר בשלב זה (וכהקדמה לפרק הדן להלן בהטלת אחריות אישית) אציין כי, בכל הנוגע להטלת אחריות אישית מקום בו הפר אדם הפועל בשמה של חברה, את חובת תום הלב, הרי שכבר מקדמה דנא נקבע כי החובה לנהוג בדרך מקובלת ובתום לב במשא ומתן חלה על כל אדם הנוטל חלק במגעים חוזיים, ואין היא מוגבלת לצדדים העתידיים לחוזה בלבד (ראו פס"ד חמדיה). כמו כן, נקבע בע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון (22.1.2015) כי:
"לצד זה התפתח בפסיקת בית משפט זה מסלול נוסף, אותו ניתן לכנות "המסלול החוזי" - ואולי יהיה זה מדויק יותר לכנותו "מסלול תום הלב" - שבמסגרתו נקבע כי החובה לנהל משא ומתן בתום לב בטרם כריתת החוזה בהתאם לסעיף 12 לחוק החוזים אינה חלה רק על החברה אלא חלה גם על האורגן המנהל את המשא ומתן בשם החברה, וכי הפרת חובה זו עשויה להביא בנסיבות מסוימות להטלת אחריות אישית על האורגן לפצות את הצד הנפגע [ראו למשל: ד"נ 7/81 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673 (1983); ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד (ישראל) בע"מ, פ"ד מח(5) 705, 729-726 (1994); ע"א 10582/02 בן אבו נ' דלתות חמדיה בע"מ [פורסם בנבו] (16.10.2005)"
מן הכלל אל הפרט, במקרה לפני טוענים הנתבעים כי חובת הגילוי מוטלת גילוי רק ביחס לעובדות שהיו בידיעת מי שחב בחובת הגילוי. קרי, מקום בו מאין דהוא אינו יודע עובדות מסוימות ומשכך ברי שאינו יכול לגלותן לצד שכנגד, הרי שאין בכך משום חוסר תום לב או הטעייה. עוד הם מוסיפים, כי חובת הגילוי אף כפופה לכללי מניעות, וכי צד לחוזה שחתם על חוזה מבלי לקרוא אותו עובר לחתימה תוך הסתמכות עיוורת על צד ג', מנוע מלטעון להפרת חובת הגילוי. לדידם של הנתבעים, במקרה דנן, הוכח כי נתונים מסוימים לא נבדקו מעולם על ידי מי מהנתבעים ולכן לא היו בידיעתם כגון: נתוני הרווח של החברה, שווי החברה, היקף החוב ללקוחות, קיומם של הליכים פליליים באיטליה, וכיוצא בכך. משכך, לטענת הנתבעים הרי שהם לא התנהלו בחוסר תום לב. זאת ועוד, אשר לתובעות מפנים הנתבעים לכך שבארינבוים העיד כי כלל לא טרח לעיין במסמכים שנמסרו לתובעות וכי סמך באופן מלא על זלצמן ויסעור, אשר מצידם העידו, כל אחד בחקירתו, כי לא שאלו שאלות או ביקשו הבהרות וזאת, אפילו במקומות בהם היו סתירות ברורות לכאורה. לטענת הנתבעים, לאור האמור לעיל, חרף טענות התובעות, כי הוטעו או כי הוצגו להן מצגים בחוסר תום לב במהלך המשא ומתן, סביר יותר להניח כי מדובר בסיכונים שלקחו על עצמן התובעות במודע ובמושכל במסגרת ההתקשרות בין הצדדים או כי התרשלו מלעמוד על הנתונים שהוצגו להן לעומק, ומשכך, הן מושתקות ומנועות מלטעון להפרת חובת הגילוי כלפיהן.
אין בידי לקבל טענותיהן אלו של הנתבעות והנני סבורה כי אמנם, כטענת התובעות, התנהלו הנתבעים כלפיהן במסגרת המשא ומתן - במודע או למצער ברשלנות - בחוסר תום לב וזאת, הן הואיל והציגו מצגים אשר ידעו כי אין בהם ממש ובכללם- מצגים בדבר שוויה של החברה, בדבר רווחיה החודשיים, הציגו דו"ח אשר הוצג כדו"ח רווח והפסד אשר למעשה היווה לכל היותר דו"ח תזרים מזומנים וכן הציגו דו"ח נכסים והתחייבויות אשר לא היו בו כלל הנתונים באשר לחובות החברה ובפרט חובותיה ללקוחותיה. יתרה מכך, הנתבעים התנהלו בחוסר תום לב גם הואיל ומיוזמתם לא הציגו לתובעות באופן ברור נתונים אשר היו בידיעתם ובכלל זה – לא גילו כי החברה פועלת להלכה ולמעשה כ"פירמידה" באשר הפקדות לקוחות חדשים משמשים באופן שוטף לכיסוי הוצאותיה וכן למשיכות של לקוחות קודמים, לא גילו כי החברה היא חברה גירעונית אשר לא זו בלבד שאינה מרוויחה דבר אלא שהיא אף נמצאת בהפסדים, לא גילו כי באופן שיגרתי החברה נעזרת בהלוואות קצרות טווח של בעלי מניותיה לשם המשך קיומה ולא גילו כי עובר לחתימה על המסמכים חלה החמרה במצב החברה, הואיל ובחודשים אפריל ומאי 2013, אף לא היה די בהפקדות הלקוחות כדי לכסות את הוצאותיה ותוצאותיה - ולו התזרימיות - היו שליליות.
זאת ועוד, כפי שפורט לעיל, טענת הנתבעים ולפיה התובעות יכלו לגלות את המידע בעצמן לא זו בלבד שלא הוכחה- הואיל וכאמור לדידי התנהלותם של הנתבעים היתה בבחינת זריית חול בעיני התובעות, אלא שהיא אף עומדת בסתירה לטענותיהם של הנתבעים ולפיהן הם עצמם לא ידעו מה המצב לאשורו. יתרה מכך, כפי שהובא לעיל, ממילא במסגרת הפסיקה נקבע כי יכולתו של צד לגלות מידע אשר הוסתר ממנו אין בה בכדי לפטור מאחריות את הצד אשר לא גילה מידע שידע או שהיה עליו לדעת. בדומה אף נקבע בפסיקה כי הכלל ולפיו: "יזהר הקונה", קרי הכלל המחיל על הקונים החובה לבדוק את הנתונים המוצגים להם על ידי המוכרים, ממילא אינו חל על חובת תום הלב בשלב המשא ומתן (ראו - ע"א 481/81 טבוליצקי נ' פרלמן, לח(4) 421).
בנסיבות אלו, זכאיות התובעות לשיפוי בגין הנזקים אשר נגרמו להן כפועל יוצא מניהול המשא ומתן בחוסר תום לב ובהקשר זה, כפי שפורט לעיל, נזקיהן עומדים על סכום תשלום ההלוואה אשר הועבר על ידן ואשר לא הושב להן- קרי סך 800,000$.