83. על היחס בין הרמת המסך להטלת אחריות אישית -
במאמר מוסגר וטרם בחינת הסעיפים לגופם, הנני מוצאת להקדים הערה מקדמית הנסבה על ההבחנה בין הרמת מסך להטלת אחריות אישית, הבחנה אשר ראוי ליתן עליה את הדעת וזאת, בהינתן שבסיכומו של דבר – לכאורה תוצאת נקיטה באחד משני המסלולים הינה זהה- מוטלת אחריות אישית על אורגן או על בעל מניות בגין חובותיה של החברה.
ההבחנה בין שני המסלולים נסבה על השוני ביחס בין כל אחד מהמסלולים לעקרון האישיות המשפטית הנפרדת של החברה, באופן שהרמת מסך מהותה התעלמות מעיקרון זה ואילו במסלול הטלת האחריות האישית הנזיקית מורחב מעגל היריבויות מבלי לפגוע בעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת (ראו- ע"א 8133/03 עודד יצחק נ' לוטם שיווק בע"מ , נט (3) 66 (27.10.2004); ע"א 9916/02 בן מעש אהרון נ' שולדר חב לבניה בע"מ (5/2/04) (להלן: "פסק דין בן מעש"); א' חביב-סגל דיני חברות לאחר חוק החברות החדש (כרך א) בעמוד 275). בשים לב להבחנה זו – דהיינו- לכך שהרמת מסך יש בה בכדי לפגוע בעקרון הפרדת הישויות בין החברה לבין בעל המניות בה - הוער בפסיקה כי השימוש בסעד הרמת המסך, יישמר אך ורק לאותם מקרי קצה, והוא מצומצם ובעייתי יותר אף משימוש בסעדים החריפים לכשעצמם של תביעה אישית כנגד בעל שליטה (לפי סעיף 54 לחוק החברות). זאת, למרות שלעיתים התוצאה, הלכה למעשה, עשויה להיות דומה, היינו חיוב בעל שליטה או מנהל לשעבר בחובות החברה או מקצם ואולם, דרך ההגעה אליה הינה בעלת משמעות שונה (פרק (חי') 718/07 ישעיהו איבי נ' כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה (30/12/12) בפסקה 53 והאסמכתאות שם).
נוסף על כך נובעת ההבחנה בין שני המסלולים, גם מהתכלית השונה של כל אחד מהמסלולים- כך, תכליתה של הרמת המסך היא למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה ואילו תכליתה של הטלת אחריות אישית היא להרחיב את מעגל היריבויות אל כלל המזיקים ובכלל זה גם אל מנהל אשר באופן אישי בפעולתו גרם לנזק.
יפים, לעניין זה, דברי בית המשפט בפסק דין בן מעש:
"יש לציין, כי תכליתה של הרמת המסך הינה למנוע שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה, כדי לממש מטרה בלתי כשרה הרצויה לבעל המניות (ראו ס' אוטולנגי "הרמת מסך אחד מהנימוקים לה" הפרקליט כה בעמ' 465). הרמת מסך כזו מכוונת כנגד בעלי המניות, שביקשו לנצל את תורת האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד למטרה לא כשרה, כגון הפקת טובות הנאה לעצמם בדרך של מרמה, כשהם מבקשים להסתתר מאחורי המסך החוצץ ולהינצל מחמת תביעתם של הניזוקים או "משבט זעמו" של החוק (ראו ע"א 4606/90 מוברמן ואח' נ' תל מר בע"מ, פ"ד מו (5) 353).
אחריות אישית הינה תופעה נורמטיבית שונה בתכלית מהרמת מסך ההתאגדות של החברה. אחריות אישית פירושה הטלת חבות על האורגן עצמו, באופן אישי, בשל פעולותיו. הרמת מסך היא תרופה. מהותה של התרופה – התעלמות מהאישיות המשפטית של החברה ויצירת קשר משפטי ישיר בין צד שלישי לבין בעלי המניות בחברה. יש להדגיש, כי האחריות האישית מקיימת את העיקרון היסודי בדבר אישיותה המשפטית הנפרדת של החברה. הרמת המסך מכרסמת באותו עיקרון על-ידי התעלמותה ממנו. יתרונה של האחריות האישית הינו בהצלחתה "להרחיב את מעגל היריבויות ולתרום לפיתוחם של סטנדרטים לאחריות אישית של נושאי משרה ובעלי שליטה בחברה, מבלי לכרסם בכלליותו של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת" (ראו א' חביב-סגל "מגמות חדשות בהלכות הרמת המסך", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 197, בעמ' 214; ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ, פ"ד מח (5) 661 (להלן: "עניין צוק אור")
הבחנה זו חשובה היא, שכן האחריות האישית מוטלת על האורגן על-פי קנה המידה הרגיל להטלת אחריות במשפט האזרחי. קרי האורגן יישא באותו נזק אשר הוא גרם אישית לפי דיני האחריות, הסיבתיות והפיצויים - לעומת זאת - הרמת המסך, חותרת תחת עצם האחריות המוגבלת, הנובעת מאישיותה המשפטית של החברה (ראו א' פרוקצ'יה "מושג ותיאוריה בתורת האישיות המשפטית", עיוני משפט י"ז (תשנ"ב) 167; עניין צוק אור מפי כבוד הנשיא שמגר).