האמור לעיל נכון במיוחד במקרה כגון דנן בו המערער נולד וגדל בישראל, כאן מצויים בני משפחתו, ואין לו בית קבע במדינה אחרת. המערער לא הקים בית ומשפחה ולא היכה שורשים במדינה אחרת אלא שהה פרקי זמן במדינות שונות לצרכי עיסוקו המקצועי. העותר נסע עם דרכון ישראלי למדינות השונות ובהן קיבל ויזת שהיה כישראלי. המערער לא רכש אזרחות של מדינה אחרת ולא הוכר כתושב, ולא פתח תיק מס באף מדינה אחרת, ולא דיווח על הכנסותיו לשלטונות המס של אף מדינה זרה. מאידך גיסא, המערער שמר על זיקותיו לישראל, בה מצויים בני משפחתו, שהה בממוצע (רב-שנתי) כ- 5 חודשים בשנה בישראל, וכן העביר כספים
--- סוף עמוד 13 ---
שהשתכר בחו"ל לישראל.
בנסיבות אלה זהו אפוא מקרה ברור ומובהק של מי שנותר תושב ישראל לצרכי דיני המס, למרות שהות לפרקי זמן ממושכים בחו"ל מידי שנה".
הסכם השומה
57. בטרם אדרש למבחני הפקודה והפסיקה באשר לשאלת תושבותו של נישום, והאופן שבו יש ליישם מבחנים אלה בעניינה של המערערת, מן הראוי לתת את הדעת לטענת המערערת באשר להסכם השומה.
58. המערערת כינתה הסכם זה, מתחילת ההליך ועד לסופו, כ"הסכם ניתוק תושבות". על פי טענתה, ההסכם משליך באופן ישיר על שאלת תושבותה בשנות המס שבערעור, שכן היא הסתמכה על היותו "צופה פני עתיד". המערערת הסבירה כי כעניין של פשרה היא הסכימה לשלם מס בישראל על פעילותה בחו"ל בשנים 2006 – 2007, חרף עמדתה כי הייתה תושבת חוץ באותן שנים, וזאת בתמורה להכרה מפורשת של פקיד השומה כי הינה תושבת חוץ החל משנת 2007. לדבריה, ניסיון המשיב להתכחש למחויבותו בהסכם השומה, בפרט לאחר שבמסגרת משא ומתן שארך כשנתיים, עובר לכריתתו, נערכה על ידו בחינה מהותית ויסודית של נתוניה, לרבות נתונים עדכניים לשנת 2009 - הינו צורם עד מאוד. כמו כן לדברי המערערת, העובדה שהדו"ח לשנת 2008, בו הצהירה כי היא תושבת חוץ, התיישן, משמעותה שהמשיב אישר כי היא תושבת חוץ בשנת 2008, בהמשך להכרה לה זכתה בהתייחס לשנת 2007 כאמור. משלא ארע כל שינוי בנסיבותיה בשנות המס הבאות, הן שנות המס שבערעור, אין כל מקום לקבוע כי היא תושבת ישראל.
המשיב סבר כי אין להסכם השומה כל נפקות לצורך ההליך דנן. לדבריו, לטענת המערערת לפיה ההסכם משקף הסכמה של פקיד השומה לראות בה תושבת חוץ בשנים שלאחר מכן, לא רק שאין כל עיגון בחומר הראיות, אלא שהיא אף אינה מתקבלת על הדעת מאחר שכל שנת מס עומדת בפני עצמה וממילא לא נכון לכבול את שיקול דעת פקיד השומה הנדרש לבחון את המאפיינים הרלוונטיים של הנישום בכל שנה. על פי המשיב, הצדדים לא סיכמו דבר לגבי שנת המס 2008, אך לימים, הדו"ח בגינה התיישן והמערערת לא שילמה כל מס. לטענתו אילו היה הדבר נבדק, קיים סיכוי סביר שהצהרת המערערת ביחס לאותה שנה, לפיה יש לראותה כתושבת חוץ, לא הייתה מתקבלת.