ובהמשך:
לא. זה לא המסקנה שלנו. המסקנה הייתה לדעתי שאין פה, החוזה לא חד משמעי כביכול. ככה זה היה נראה לנו. ולכן ראינו לנכון שחד משמעית זה לא מגיע לקבלן, אז בטח לא היינו באים וממליצים לרשות ללכת, לגמור את זה בצורת פשרה (עמוד 122, שורות 25–27).
ג. רוזין אף העיד כי "כשהתקבלה ההחלטה העקרונית של הבקר לאשר את ההתייקרויות הלכנו וחישבנו את ההתייקרויות" (עמוד 124, שורות 12–13).
ד. בעניין זה העידה סטלה ליטבק:
ש: ...האם ידוע לך שבהסכם שבין CPM לבין הקבלן כתוב היה בנספח השינויים לגבי סעיף 62.1 להסכם המדף כתוב "לא ישולמו התייקרויות". האם ידוע לך כזה דבר?
ת: אני לא יודעת מה זה נספח השינויים. אני יודעת שבחוזה היה כתוב שאין התייקרויות.
ש: עכשיו את העובדה הזאת שבהסכם עם הקבלן עם התובעת אין התייקרויות, את ידעת את זה לפני שאישרתם את סעיף ההתייקרויות או אחריו?
ת: לפני. מלכתחילה אני ידעתי שזה הסכם בלי התייקרויות (עמוד 145, שורות 12 – 19).
ובהמשך:
ת: אני לא אקח על עצמי להגיד, אפילו לא יודעת מה להגיד לך, כן או לא. זה לא חד משמעי. אם זה היה חד משמעי, לא היו דנים על זה שנתיים. אז כנראה שזה היה לא חד משמעי.
ש: זה בעיניים שלך, אבל את אמרת שאת ידעת מההתחלה שלא משלמים התייקרויות.
ת: אני יודעת לקרוא את הטקסט הישן. כתוב "ללא התייקרות". זה מה שאני מבינה. את כל מה שמעבר לזה הוא מסתתר בין השורות של החוזה, ואפשר לפרש אחרת, לא עליי (עמוד 153, שורות 8–15).
(ראו גם עדותה בעמוד 145, שורות 29–31; עמוד 146, שורות 1–7 ותשובתה בעמוד 152, שורה 10 – "אני גם למדתי מההסכם שלא מגיעה התייקרות").
37. רוזין נשאל מה לא היה ברור בחוזה, אם כתוב בו שמחירי החוזה הם ללא הצמדה, קרי ללא התייקרות, אז איפה בכלל הייתה המחלוקת. תשובתו "אני כרגע לא יודע לענות לך על השאלה הספציפית הזאת.
יאמר כבר כעת כי מצאתי תשובתו של רוזין לשאלה מהותית זו ,כמתחמקת ובלתי מספקת.
בהמשך:
ש: אבל זאת השאלה הכי חשובה פה.
ת: על השאלה החשובה הזאת אני אומר, את ההחלטה הזאת התקבלה ביחד עם חברת הבקרה, ולכן כשישבנו ודנו על זה באותה תקופה זה כן היה התייקרות" (עמוד 126, שורות 1–5).
ובהמשך:
זה לא בניגוד להסכם. אז ישבנו באותה תקופה, וכן החלטנו. הייתה גם עליה מאוד משמעותית של המחירים באותה תקופה. ישבנו עם חברת הבקרה, ולכן התקבלה החלטה. לא באתי ועשיתי את החשבון ושלחתי אותו לחברת הבקרה" (עמוד 126 שורות 17-15).