(והשווו דבריו לעיל לעדות סטלה ליטבק בסעיף 36ד לעיל).
הוצג לרוזין שיכול ובבסיס ההמלצה שלהם לתשלום בגין התייקרויות עמד רצון שהתובעת לא תפסיד ורצון לשמור עמה על יחסים טובים, בתחילה ענה "מה השאלה?", לאחר שהוצגה בפניו השאלה בשנית השיב "עוד מעט תגידי שאני קיבלתי שוחד" ומשהובהר כי לא מדובר כי נהג שלא ביושר השיב "אם הייתי משוכנע במאה אחוז שלקבלן לא מגיע התייקרויות, הייתי עוצר אותו שם, והייתי אומר, לא מגיע לו התייקרויות" (ר' בהרחבה עמוד 126 שורות 16–32 ועמוד 127 שורות 1–14).
38. רקע הדברים והסיטואציה בה נתקבלה ההחלטה על ידי CPM ופארטו, להמליץ על תשלום התייקרויות לתובעת, נלמדים גם מדברי ב"כ התובעת בסיכומיו, לפיהם בין היתר:
תבוא חברתי ותגיד - מטעויות לא נבנים. יכול להיות אדוני, אבל כשבאים ואומרים שישנו עניין של פרשנות של חוזה, מסתכלים גם אדוני מה הצדדים התכוונו ואיך הצדדים מצאו לפרש אותו, ורואים אדוני מהפרשנות של הצדדים, מחברי ומפרטו עצמו ומכולם שהכוונה היא כזאת שכן תשולמנה התייקרויות בגללה נסיבות שהיו ועל כך אדוני, חברי מאשר בתצהירו של בורי, שהיו שם בעיות, היו התייקרויות, היה מצב של עלויות במחירי אספלט ודלק וכדומה, היה קטסטרופה. גם בית המשפט יודע לפי השנים, שהיינו בתקופת אינפלציה. אז מה באים ואומרים? רואים הצדדים את זה, מסכימים שמגיע, שזאת כוונת המשורר נקרא לזה בעברית, אבל עכשיו יש לנו פתאום פרקליטות שבאה ויש לה פרשנות משלה שאף אחד לא טען אותה (עמוד 162, שורות 10–19).
39. לעניין זה ראו גם דברי ב"כ CPM בסיכומיו, לפיהם בין היתר "יושב מר בורי רוזין ונציג פרטו ונציג בקר שדה בפניהם יש את הדרישה של מר אריה ארז, הם רואים את ההסכם, הם רואים את הדרישה של אריה ארז, הם מבינים שהחוזה הוא לא חוזה אופטימלי, הם מבינים שיש איזשהו קושי פרשני בחוזה הזה. על כך אין מחלוקת. ז"א אם לא היה קושי פרשני בהסכם זה, אני מתאר לעצמי שכבודו כבר היה אומר למר סגל - אדוני, ההסכם ברור מאליו, אין פה שום קושי, לכו הביתה. או שהיה אומר לנו אותם דברים. יש כאן קושי פרשני" (עמוד 197, שורות 19–25).
40. בסופו של יום ולאחר התרשמות מכלל העדויות שנשמעו והמסמכים שהונחו בפני, באתי לכלל מסקנה שאין מקום, בגדרי ההכרעה מושא פסק-דין זה, לייחס משקל פרשני (או אחר) לעמדת CPM ופארטו. סבורני כי עמדתם/המלצתם לתשלום תוספת התייקרויות לתובעת נבעה ראש וראשונה מרצונם לסייע לה לנוכח עליות המחירים השונות שאירעו בתקופת העבודה, וזאת בהתעלם מהוראותיו של החוזה ובניגוד לקבוע בו (ר' למשל סעיף 20ג לתצהיר עדותו של רוזין). רצון לסייע לחוד וחובה משפטית-חוזית לחוד. כאן סבורני כי נתערבבו לחברות הניהול והבקרה השיקולים והיוצרות (ר' גם סעיפים 46 ו-69 להלן; עמדת CPM בהליך זה כמובא אף בסיכומי בא כוחה בעמוד 202 שורות 18-33).
לגופה של מחלוקת –פרשנות החוזה
41. כפי שנקבע בפרשת סופרמאטיק לעיל, "במסגרת הפרשנות התכליתית יש ל"שלוף" את המשמעות המשפטית מבין מגוון המשמעויות הלשוניות. המשמעות המשפטית היא המשמעות הלשונית המגשימה את התכלית ...מכאן גם ברור מדוע גבול הפרשנות הוא גבול הלשון שהרי המשמעות הלשונית קובעת למעשה את הפוטנציאל הלשוני של הסעיף ורק אחת מבין המשמעויות הלשוניות יכולה לשמש כמשמעות המשפטית של הטקסט....יש לברר, אפוא, תחילה, מהו "מתחם האפשרויות הלשוניות" הטמונות בלשונו של הטקסט המתפרש" (שם, פסקאות 10-9).