42. ב"כ התובעת בסיכומיו טען בין היתר כי סעיף 59 רבתי לחוזה המדף הוא הסעיף שדן בחשבונות ביניים בלבד. לשיטתו הוא לא דן בחשבון הסופי, אלו שתי פעולות נפרדות עפ"י חוזה המדף. לדבריו סעיף 41 מתייחס אך ורק ל-62.1 ולא לכל שאר סעיפי 62 (ר' בהרחבה בעמוד 156, שורות 5–8 ו־14–20 ; עמוד 157, שורות 3–7).
43. עוד טען ב"כ התובעת בין היתר כי " מה אומר לנו 62.2 אדוני? "מוסכם במפורש כי לא יחול שינוי כלשהו בסך חוזה", וזה נכון, "אלא בהתאם לסעיף קטן 3". כלומר הם אומרים - לא יהיה שינוי במחירי החוזה, אלא בהתאם לסעיף קטן 3.
סעיף קטן 3 שוב פעם מחולק לסעיפי משנה ואומר באיזה תנאים ישולם. אנחנו נופלים אדוני לקטגוריה של 1.4, על זה אין חילוקי דעות, היינו מעל 18 חודש, אנחנו נופלים לשם.
כלומר אדוני מה קרה? אם מישהו היה רוצה לבוא ולהגיד - אין התייקרויות ולא חשוב באיזה נסיבות, מה רע היה וקשה יותר לבוא ולהגיד - בוא, תבטל גם את 2, 3. למה לא ביטלת? עצם העובדה שזה לא בוטל, מצביע על כך שהיתה כוונה שזה יחול " (עמוד 157, שורות 24–34; עמוד 158, שורות 1–7) ( ר' גם טיעונו בעמוד 157, שורות 24–34; עמוד 158, שורות 1–7).
44. בהתייחס לסעיף 9 לכתב הגנת הרשות לפיתוח, ציין ב"כ התובעת בין היתר: "מדובר כאן שלא ישולם התייקרויות. זה לא אופן תשלום. סעיף 62.3 לא מדבר על מקור התשלום או על אופי תשלום. הוא אומר – ישולם התייקרויות או לא ישולם התייקרויות [...] אנחנו טוענים אדוני משלא נמחק סעיף 62.2, הרי השכר המגיע הינו בתנאי שמתקיים אחד מהתנאים של 62.3, כפי שראינו. חייב להתקיים. לא מתקיים - לא תקבל" (עמוד 160, שורות 11–26).
45. ב"כ הרשות לפיתוח טענה בסיכומיה בין היתר ובתמצית כי הפרשנות שמציעה התובעת, לפיה בהתאם לחוזה היא זכאית לתשלום בגין התייקרויות זו "פרשנות שלא יכולה להחזיק מים. כתוב בסעיף 41 לחוזה שלו עם CPM: "העבודה במחירים קבועים ללא כל הצמדה". איך שלא נהפוך את זה, בוטל הסעיף הזה, לא בוטל הסעיף הזה, בוטל, לא בוטל, זאת היתה המשמעות האמיתית" (עמוד 174, שורות 19–22).
46. ב"כ CPM טען בסיכומיו בין היתר כי העוגן הלשוני הוא שתי הוראות חוזיות שמצויות בהסכם, בסעיף 37 ובסעיף 41 לחוזה, שבהן כתוב 'ברחל בתך הקטנה' כי לא ישולמו התייקרויות. לדבריו, "את ההוראות העוגן הטקסטואליות בהסכם על כך שלא ישולמו התייקרויות, הן הוראות בולטות, מפורשות, חד משמעיות שאין לי ספק שמר אריה ארז ראה אותן, קרא אותן, הבין אותן. [...] אז לעניות דעתי הפרשנות הנכונה יותר של ההסכם, היא כי לא צריך לשלם פה התייקרויות כי זה מה שכתוב בהסכם בצורה הכי מפורשת שלו" (עמוד 202, שורות 18–33).
כן הפנה ב"כ CPM את בית המשפט לסעיף 25 לחוק החוזים, בו נאמר בין היתר כי חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים כפי שעולה מלשון החוזה ויש לפרש את הכתוב והחתום ככזה הממצה את הסכמות הצדדים (עמוד 203, שורות 1–17) (ר' גם ת"א (תל אביב) 17421-09-10 אריה ארז בנין תשתיות נ' מקיף פיתוח ותשתית ומדינת ישראל (פורסם בנבו, 7.5.15); מוצג נת/2).