כן ציין רוזין כי "בעניין ההתייקרויות, אין פה ביצוע" (עמוד 119, שורה 27)
68. רוזין הבהיר בנוגע להתייקרויות, כי "אם החוזה הוא חד משמעי אז אני לא צריך את האישור" (עמוד 111, שורה 5). ובהמשך:
כב' השופט: אם ההסכם הוא חד משמעי ומדבר על תוספת של התייקרויות.
העד: על מנגנון תשלום של התייקרויות, אז פה זה צריך אישור של הבקרה בכל מקרה כמו כל חשבון רגיל.
עו"ד סגל: אין בעיה כמו כל חשבון אבל לא במסגרת אישור חריג. זה לא משהו שהוא חריג?
ת: לא כחריג (עמוד 119, שורות 11–15).
69. משנמצא, כמפורט מעלה, כי לשון החוזה היא חד־משמעית והוראותיו קובעות כי לא ישולמו התייקרויות, היה צורך לבקש את אישור המזמין (המדינה) מראש לתשלום ההתייקרויות וזאת מכוח הוראת סעיף 32(1) סיפה לחוזה הקובעת כי " כל שינוי אשר יגרום להגדלת היקף החוזה..יאושר מראש...וישולמו רק לאחר אישור המזמין ומינהל מקרקעי ישראל..." - ולא להביא תוספת זו בנוהל תשלום "רגיל" ומבלי לציין מפורשות כי המדובר בתשלום לפנים משורת הדין (ex-gratia) ובניגוד להוראות החוזה. מאחר והמסקנה היא שהחוזה שולל תשלום תוספת בגין התייקרויות, הרי שלא היה מקום בעינייננו לפעול על דרך "אישור של הבקרה...כמו כל חשבון רגיל", כדברי רוזין.
המדד לצרכי חישוב ההתייקרויות
70. הצדדים חלוקים ביניהם אף בשאלה מהו המדד הקובע לצורך ההסכם שבמחלוקת – האם זה מדד מחירי תשומות הבנייה או או מדד הסלילה.
71. ב"כ התובעת טען בסיכומיו בין היתר כי " לגבי המדד הסלילה או הבנייה. כמו שאמרתי אדוני, אי אפשר להעלות את זה, זה שינוי חזית. לא טענו. הטענה הזאת היתה חייבת לעלות במדויק, במפורש להגיד - אם בכלל מגיע, מגיע לך מדד בנייה, זה היה צריך להיאמר אדוני, לא נאמר. לא נזכר. הטענה הזאת צצה רק בתצהיר לראשונה" (עמוד 170 שורות 13-16).
72. ב"כ הרשות לפיתוח טענה בהקשר זה כי " עניין המדד, כל הטענות של חברי לעניין החבות לתשלום, המדד וכו', הכל הוכחש בכתב ההגנה שלנו. עכשיו, הטענה שהמדד הוא מדד סלילה ולא מדד בנייה, זו טענה משפטית כי היא נובעת מההסכם. זה לא טענה עובדתית. זה כתוב בהסכם. ולכן אין פה בכלל, על טענות משפטיות אי אפשר לטעון על הרחבת חזית. מה גם שכאמור אנחנו הכחשנו את זה בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים" (עמוד 176 שורות 14-19 ).
73. בהקשר זה אף חלוקים ב"כ התובעת וב"כ הרשות לפיתוח בהגדרת מהות ההטענה באשר למדד החל. לשיטת ב"כ הרשות לפיתוח המדובר ב"טענה משפטית לא צריכים להגיד אותה" ואילו ב"כ התובעת בדעה כי " זו לא טענה משפטית, זו טענה עובדתית" (עמוד 222 שורות 18–19).