דיון והכרעה
32. לאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים ובחנתי את הראיות שבאו בפני, באתי לכלל מסקנה כי דין התובענה להידחות.
33. אכן ועל כך סבורני שאין (באמת) חולק, בשלב מסויים ניתנה הסכמה מצד המדינה לתשלום התייקרויות בסך של כ-1.1 מיליון ₪ וזאת לאחר קבלת עמדת CPM ופארטו. באותה עת התובעת היתה בדיעה כי מגיע לה סך של כ-1.43 מיליון ₪ בצירוף מע"מ, ולאורה של מחלוקת זו התשלום בסופו של יום לא בוצע. לאחר בחינה נוספת, מאוחרת ועצמאית מצד רשות הפיתוח הגיעה היא לכלל מסקנה שכלל לא מגיע לתובעת תשלום בגין התייקרויות בהתאם להוראות החוזה, ומכאן המחלוקת מושא התובענה. משזו מסקנת בית המשפט לא נמצא מקום לדון במשמעות המילים "...נכון להרגע אין חתימה על חשבון במחוז" במכתב משנת 2012 (ר' נספח א לתצהיר סטלה ליטבק; עדות מנהל התובעת בעמוד 31 שורות 25-18 ; עדות ליטבק בעמוד 151 שורות 23-8).
34. בעניין זה אישר מנהל התובעת כי גורמים שונים ב-CPM ניסו במהלך השנים להביא את המחלוקת בינו לבין המדינה לידי סיום (עמוד 34, שורות 24–32), והוא נשאל כדלקמן:
ש: למה לפי איך שאתה רואה את הדברים לא קיבלת את הכסף של ההתייקרויות?
ת: כי הם לא רצו לשלם.
ש: מי זה הם?
ת: מהמדינה.
ש: למה המדינה לא רוצה לשלם לך?
ת: לא יודע. התחכמות של איזו מישהי בסוף, לא יודע להגיד. אני גם יכול להגיד לך למה. אושר ה-1,437,000 שקל. אחרי ארבע שנים פתאום אושר 1,107,000 שקל (עמוד 35, שורות 5–11).
ובהמשך:
מינהלת הבדואים שלחו מכתב ואמרו וגם אליך, אנחנו מוכנים לשלם 1,103,000 שקל. שלחתם לי את המכתב, אריה תקשיב, הם מוכנים כבר לשלם אבל הסכום הוא 1,103,000 שקל. אמרתי, למה, יש את הסכום שאתם ביקשתם? אני ביקשתי 1,600,000 שקל, אתם ביקשתם 1,400,000 שקל. תעשו פגישה איתם, כתבתי בפירוש במכתב, הנה הוא פה שלעשות פגישה עם מי שצריך. נסביר לו את הטעות כי זו טעות שהיא נקודתית. נסביר לו את הטעות, והוא יגיע ל-1,400,000 שקל וישלם עם כל מה שצריך עם הפרשי הצמדה וכל מה שצריך לשלם על השש שנים שהיה אז. אמרתם, ככה? אחרי ארבע ימים. אמרתי, עושים פגישה. קבעתם את הפגישה.
35. כן ראו בקצרה עדות מנהל הרשות לפיתוח בנושא זה דלהלן:
ש: תסכים איתי שהנתון שהובא לך שישנה הסכמה של CPM, של פארטו ושל התובעת שמגיע 1,400,000 שקל. אני קורא לזה 1,400,000 שקל בלי להיכנס למספרים.
כב' השופט: זה היה 1,600,000 שקל, 1,400,000 שקל, זה בסדר.
עו"ד סגל: של 1,400,000 שקל, נכון? אמרו לך את זה שישנה הסכמה בעיקרון וצריך לשלם את זה?
ת: היה איזה שהוא סכום שהייתה עליו הסכמה.
ש: אתה זוכר אותו?
ת: משהו כמו 1,700,000 שקל שכלל התייקרויות של 1,000,000 שקל או משהו כזה.
ש: כלומר אם מורידים את ה-499,000 שקל של המקדמה, זה בערך יוצא 1,400,000 שקל?
ת: לא. 1,100,000 שקל בערך.
ש: ה-1,100,000 שקל אתם הסכמתם לשלם, נכון?
[...]
העד: כבר בתחילת החקירה אני אמרתי שאני מכיר שיש חשבון שכבר אישרנו אותו. הוא היה צריך רק לחתום עליו, על היעדר תביעות.
כב' השופט: על איזה סכום?
העד: זה היה בערך כולל של 1,100,000 שקל של התייקרויות (עמוד 54, שורות 19–32; עמוד 55, שורות 10–20).
וכן:
כב' השופט: אתם לא אישרתם 1,100,000 שקל באיזה שהוא שלב?
העד: אישרנו כן. עמדנו לקבל את זה. לקחנו את אותו חשבון שהיה והעברנו אותו בהתאם לכל האישורים של CPM ושל פארטו. זה מה שנאמר. יכול להיות שאולי יש פה שגיאה בניסוח הראשוני.
כב' השופט: אבל אתם אישרתם חשבון של 1,100,000 שקל.
העד: בערך כ-1,100,000 שקל בהתייקרויות.
כב' השופט: כן. אז זה אושר על ידכם ה-1,100,000 שקל?
העד: שוב, זה היה לפני שאנחנו נכנסו כניסה פנימה לתוך המחלוקת.
כב' השופט: הבנתי.
[...]
כב' השופט: לא, אני מדבר על ה-1,100,000 שקל כי אמרת שאישרתם את זה. אז אתה רוצה להגיד לי שאישרתם את זה לפני שנכנסתם למחלוקת?
העד: כן. הגיע חשבון בתקופת החפיפה. הגיע חשבון מלכתחילה עם סכום מסוים שאנחנו רצינו לשלם אותו " (עמוד 62, שורות 24–32; עמוד 63, שורות 4–9).