32. התרשמתי שבמקרה הנדון הנתבע אכן הרגיש "מאוים" והתובעים הפעילו עליו לחץ למכור את יחידתו – מטעמים ברורים שלהם. חלילה איני קובעת כי התובעים הפעילו על הנתבע לחץ פסול, והתרשמתי שהתובע הינו אדם ישר ואמין, שעדותו לעיתים היתה בניגוד לאינטרס שלו. עם זאת, לא יכולה להיות מחלוקת שליחידת הנתבע יש ערך בלתי יסולא מפז לגבי התובעים, והתובע היטיב אף הוא לתאר זאת בחקירתו: "מבחינתי זה הבית שלי. התכוונו לקנות, כאילו זה היה נראה שזה קורה, זה הבית שלי שם, זה הנכס היחידי שהוא דירת מגורים שלי למגוריי" (עמ' 10 שו' 27-28). התובע אף שיתף בקושי שלו לרכוש נכס אחר, ראו עדותו בעמ' 19. עובדה זו גרמה לתובעים לנהל עם הנתבע משא ומתן עיקש, במשך שנים; להיכנע ל"גחמותיו" ולבוא לקראתו בויתורים (כך לשיטתם), שכן עבורם נכס זה היה שווה עבורם מחיר העולה על שווי שוק, ואין ספק בעיני כי אם היה מדובר בנכס אחר (ולא נכס הניתן להצמדה), המו"מ עם הנתבע לא היה אורך שנים ומתפרש על פני 15 טיוטות. התובעים היו עוברים פשוט לנכס הבא.
33. לפיכך, איני שוללת כלל וכלל כי התובעים "איימו" על הנתבע בהגשת תביעות משפטיות ו"ישבו" עליו על מנת לגרום לו למכור לו את יחידתו. אזכיר כי בעניין זה התובע הודה כי השתמש ב"טקטיקה" של משא ומתן, ועל מנת ללחוץ על הנתבע הודיע לו שהוא מנהל משא ומתן לרכישת נכס אחר (עמ' 12 שו' 18-20). טקטיקה זו אף נשאה פרי וגרמה לנתבע לשוב לשולחן הדיונים: "אמרתי שזאת היתה הודעה טקטית בתוך ניהול משא ומתן, על מנת לקדם אותו, ולראייה יומיים אחרי הבן אדם שלח הסכם סופי" (עמ' 20 שו' 13-14). מסקנתי זו מתיישבת היטב עם המסרון שנשלח על ידי הנתבע בזמן אמת (31/10/17) ולדברים שנאמרו בעדותו : "תחת איומים לא עושים עסקה" (עמ' 41 שו' 21). אציין כי לשאלת בית המשפט השיב הנתבע כי מכר דירה אחרת (בבת ים, בשנת 1998) ללא כל בעיות, שכן "הרגשתי שבטוח אני מוכר ובטוח אני קונה" (עמ' 44 שו' 7).
34. אם אסכם את המקובץ, לנתבע לא הייתה גמירות דעת להתקשר בעסקה הספציפית שעל הפרק, גם אם מלכתחילה העמיד את היחידה למכירה. המו"מ התמשך זמן רב; התעוררו קשיים רבים בנושאים מהותיים, כדוגמת גובה התמורה; החלק האחורי שנמסר בסופו של יום לעירייה; השוכר; מועדי הפינוי; הלחץ שהופעל על ידי התובעים. הנתבע הגיע לכלל מסקנה, לגיטימית, כי הוא אינו מעוניין למכור את היחידה אלא להשכירה, משיקוליו הוא, ראו עמ' 42 שו' 30. אין מדובר בתחושות סובייקטיביות בלבד של הנתבע שנותרו בגדר צפונות ליבו, אלא התובעים יכלו להבחין, והבחינו, בקשיים של הנתבע בגיבוש העסקה – ראו תשובות התובע לשאלות בימ"ש בעמ' 22 שו' 14-23:" ש: לא סגור על עצמו, אומר שהוא שם, שם שלט, אתה יודע, גם יש הרבה כאלה כמו, הזכרת את האישה, שאומרים שהם רוצים להתחתן, אז הם אומרים, אבל זה לא אמיתי. ת:אני מסכים. ש:אז? ת:כל הזמן, אם הייתי מרגיש שאני עומד מול קיר לחלוטין, אז אני לא יכול,ש: אתה עומד מול קיר לא יציב, זה מה שזה נראה כרגע, רעוע. ת:אבל הוא פותח לי את הדלת כל פעם מחדש.ש:פותח וסוגר לא? ת:כן.