54. בנוסף, קבלת עמדתם של המשיבים עשויה ליצור תמריץ לחברות ציבוריות לאמץ מדיניות חשבונאית מסוימת כדי ליהנות מרווחים חשבונאיים או להתחמק מהפסדים חשבונאיים. עמד על כך ש' שוב בעמ' 389-390:
"חלק מהחברות מנצלות את שיקול-הדעת על מנת לשפר עמדות דיווחיות [...] התרגיל לא פסח גם על תפיסת הישות האחת החדשה, לפיה שינויים בשיעור ההחזקה בחברה בת תוך שמירת השליטה בה מטופלים במישור ההוני כעסקאות עם המיעוט [...] האינטרס הדיווחי של החברות ברור: המאזן נראה טוב יותר כשהוא כולל יתרת עודפים גדולה יותר, מה עוד שקיימת אף תקווה שרישום הסכומים ביתרת העודפים יכשירם לחלוקה כדיווידנדים בעתיד..."
אכן, התנהלות כזו של חברה איננה בהכרח אסורה מכוח הכללים החשבונאיים ובייחוד כללי ה-IFRS. יחד עם זאת וכפי שהובהר לעיל, מבחן הרווח צריך להיות אובייקטיבי ככל האפשר. כאשר יש שתי פרשנויות אפשריות למבחן הרווח, יש להעדיף את הפרשנות שאינה מאפשרת לחברה שיקול-דעת לבחור את אופן הצגת הרווח שלה. הותרת שיקול-דעת לחברה שתשליך על התוצאה של מבחן הרווח, פוגעת באובייקטיביות שלו. משכך, יש להעדיף פרשנות לפיה מבחן הרווח אינו מושפע מהשאלה איזו מדיניות חשבונאית תאומץ ומשיקול-הדעת של החברה לאיזה סעיף הוני יסווגו סכומים שונים.
55. אף המשיבים מכירים בכך שהמבחן אותו מציע המבקש הוא מבחן פשוט יותר. אולם לשיטתם המבחן חותר תחת תכלית החוק בעוד שהמבחן אותו הם מציעים הוא פשוט דיו ומגשים את תכלית החוק. אינני סבורה כי פרשנותו של המבקש חותרת תחת תכלית החוק. כאמור, החוק נועד לאפשר לחברות לחלק לבעלי מניותיהן רווחים כל עוד החלוקה אינה פוגעת בנושים. ככל שישנם רווחים כאלה, ניתן יהיה לחלק אותם גם כאשר תנאי מבחן הרווח אינם מתקיימים וזאת על-ידי פנייה לבית-המשפט מכוח ס' 303 לחוק ובקשה לאישור חלוקה שאינה עומדת בתנאי מבחן הרווח. במסגרת בקשה כזו יהיה על החברה לשכנע את בית-המשפט כי אכן היא עומדת במבחן יכולת הפירעון (בו נבחנת היכולת התזרימית ולא המאזנית של החברה – ר' בעניין קליר, פס' 89).
56. העולה מכלל האמור הוא כי קבלת עמדתו הפרשנית של המבקש משמרת את מבחן הרווח כמבחן טכני פורמלי, וזאת בלא לרוקן אותו מתוכן. הגם שמבחן הרווח אמור לשמש אינדיקציה ליכולת הפירעון של החברה, יש לזכור כי מדובר במבחן המבוסס על כלים חשבונאיים שאינם משקפים בהכרח את המציאות הכלכלית. מנגד, הפרשנות אותה מציעים המשיבים מרוקנת במידה רבה מתוכן את מבחן הרווח ואת מנגנון הפנייה לבית-המשפט, מאחר שהיא מאפשרת לחברה להימנע מפנייה כזו כאשר לטעמה יש לה רווח כלכלי אמיתי שניתן לחלקו כדיווידנד.