הגמישות שהותיר המחוקק היא בקביעת הסכומים שאותם רואים כללי החשבונאות המקובלים כ"רווח נקי". גמישות זו היא שמביאה לאפשרות שעם שינוי הכללים החשבונאיים, סכומים שבעבר היו מוגדרים כרווח לצורך מבחן הרווח, לא יהיו מוגדרים כך עוד בעתיד (כפי שאכן קרה ביחס לסכומים כדוגמת ההפרשים מעסקת בזק אשר עד לשנת 2008 היו מותרים לחלוקה - ר' סע' 37 לחו"ד המשלימה של דר. רונן).
62. יחד עם זאת, וזה העיקר - שינוי כזה אינו משליך על ה"שורה התחתונה" ביחס לאפשרות החלוקה – שנגזרה ומוסיפה להיגזר ממבחן יכולת הפירעון, מבחן ששינויי ההגדרות החשבונאיים אינם משפיעים עליו. ההשלכה היחידה של מבחן הרווח היא כאמור בכך שכאשר הוא אינו חל, החברה נדרשת לקבל את אישור בית-המשפט לחלוקה, ככזו העומדת במבחן העיקרי - הוא מבחן יכולת הפירעון.
63. כמו כן, המחוקק בחר להכפיף את מבחן הרווח לכללים החשבונאים המקובלים ולא לכללי חשבונאות מסוימים. גמישות זו מביאה לכך שחברות שונות עם נתונים זהים יוכלו לחלק סכומים שונים כתלות בכללי החשבונאות החלים עליהם. לאור כל האמור לעיל, אינני סבורה – כפי שטוענים המשיבים – כי יש בקביעות אלה אבסורד כי אם היגיון פרקטי העומד בקנה אחד עם תכליתו של מבחן הרווח (ר' גם עמדתו של ד"ר רונן בחקירתו הנגדית, פ' 6.1.2019, ע' 59, ש' 14-20).
64. יש לזכור כי אף שהמחוקק בחר להכפיף את כללי החלוקה בהקשר של מבחן הרווח לכללי החשבונאות, כללי החשבונאות עצמם לא עוצבו במטרה להשפיע על הכללים לחלוקת דיווידנד. מטרתם של כללים אלה היא לשקף את המצב החשבונאי באופן אמין. כך עולה למשל מדבריו של המלומד ש' שוב בעמ' 123:
"'שיח החרשים' בין אנשי החשבונאות והמשפט נובע מאי הבנה בסיסית שמתחדדת מאד בעידן ה-IFRS: המטרה היחידה של החשבונאות היא לספק למשתמשים בדוחות הכספיים מידע שימושי לקבלת החלטות השקעה ולא לשקף את סכומי הדיווידנדים הניתנים לחלוקה וכן לא להסדיר את מערכת היחסים בין בעלי החוב לבעלי ההון..."
כך גם האפשרות לאמץ מדיניות חשבונאית שונה ביחס לסיווג הפרשים מסוג ההפרשים שנוצרו מעסקת בזק, נועדה לתכלית שאינה קשורה לחלוקת הדיווידנד. במילים אחרות, האפשרות הקיימת בכללי החשבונאות לזקוף את ההפרשים לעודפים נועדה על מנת לשקף את הרווח הממשי שנצמח מעסקה כזו או אחרת ואינה נוגעת לשאלת הרווח הראוי לחלוקה, או לפחות היא אינה נוגעת אליו בהקשר של מבחן הרווח כפי שהוא עוצב על-ידי המחוקק.