אינני מקבלת את הטענה הזו. ראשית, אם אכן היה על הדירקטורים לבחון את שאלת העמידה במבחן הרווח בהתאם לדוח הסולו (שלא היה קיים במועד החלטתם), הרי שהדירקטורים לא פעלו כדין כאשר הם אישרו שהחברה עומדת במבחן הרווח בהסתמך על הדוחות המאוחדים.
זאת ועוד, דוח הסולו עליו מסתמכים המשיבים הוכן לבקשתו של פרופ' עדן רק לצורך ההליך דנן, והוא לא פורסם לציבור (חקירתו הנגדית של פרופ' עדן, פ' 6.1.2019, ע' 130, ש' 15-17). היינו, בזמן אמת החברה הכינה ופירסמה רק דוחות מאוחדים. מחוו"ד עדן עולה כי לשיטתו לנגד עיני הנושים צריך להיות מידע שהם יוכלו להסתמך עליו כדי להעריך מהו הסכום המירבי שהחברה יכולה לחלק. מבחן הרווח מאפשר לנושים מידה מסוימת של הסתמכות "במובן זה שביכולתם להעריך בכל נקודת זמן מהם הסכומים המקסימאליים שהחברה יכולה לחלק ללא צורך בקבלת אישור מבית-משפט." (סע' 9.4 לחו"ד עדן; ר' גם סעיף 4.4 לחו"ד חודק). ואולם, המידע נושא דוח הסולו לא היה לנגד עיני הנושים אלא המידע שבדוחות המאוחדים היה המידע היחיד שעמד לנגד עיניהם, והם יכלו להסתמך רק עליו. גם מטעם זה אין להכיר בחלוקה על בסיס דוחות שלא היו קיימים בזמן אמת.
83. עוד טענו המשיבים כי המועד הרלוונטי היחיד אינו מועד עריכת הדוחות או אישורם (ולכן אין משמעות לשאלה אילו דוחות עמדו בפני הדירקטורים כאשר הם אישרו את הדוחות), אלא המועד שאליו מתייחסים הדוחות. אינני מקבלת את הטענה. זאת מאחר שהיא מנוגדת ללשון החוק הדורשת כי הרווח ייבדק בהתבסס על "הדוחות הכספיים המותאמים האחרונים, המבוקרים או הסקורים, שערכה החברה". כלומר, ככלל על החברה להתבסס על הדוחות שנערכו על-ידיה במועד בו אושרה החלוקה.
החברה טענה עוד כי גם אם לא ניתן להסתמך על דוח הסולו, דוח זה מהווה למצער אינדיקציה נוספת לכך שהרווח הכלכלי האמיתי שהניבה העסקה הוא רווח נקי המותר בחלוקה, למרות שהוא נרשם ישירות בסעיף העודפים. אולם כפי שהבהרתי לעיל, מבחן הרווח אינו נועד לבחון את קיומו של רווח כלכלי "אמיתי" אלא הוא מבוסס על רווח נקי חשבונאי.
84. למרות שמבחן הרווח מבוסס על הדוחות המאוחדים, לדוח הסולו עשויה להיות נפקות בבחינת יכולת הפירעון של החברה, והוא עשוי להעיד על רמת הנזילות של וכושר הפירעון שלה. כך אף עולה מנייר לדיון להערות הציבור שפרסמה רשות ניירות ערך בשנת 2009 שעניינו "פרסום דוחות כספיים נפרדים (סולו) במסגרת הדוחות התקופתיים והרבעוניים" (ר' נ/1). הרשות עמדה שם על חשיבותם של דוחות סולו למשקיע והסבירה כדלקמן:
"[...] משתמשים מסוימים בדוחות (כדוגמת מחזיקי תעודות התחייבות למיניהם), עשויים להפיק תועלת רבה מדוחות הסולו, לצורכי המידע השונים שלהם ובכלל זה חיזוי הצורך לגייס מקורות מימון בעתיד והערכת יכולת החברה לעמוד בהתחייבויותיה הפיננסיות בטווח הקצר ו/או בטווח הארוך. ברי, כי אין בכך כדי לגרוע מחשיבות המידע הנכלל בדוחות הכספיים המאוחדים [...] דא עקא, לאור המתואר לעיל, קיים קושי רב לנתח את מצב הנזילות וכושר הפירעון של החברה המדווחת, בין היתר, לצורך בחינת יכולת החברה לעמוד בהתחייבויותיה בהתבסס על הדוחות הכספיים המאוחדים בלבד [...] לפיכך, כחלק מבחינת יכולת התאגיד לחלק דיווידנדים, נדרש המשקיע למידע הכלול בדוח הסולו אשר יסייע בבחינה יכולת החברה לעמוד במבחן יכולת הפירעון" (עמ' 2-3).