ביחס לדירקטורים נטען כי הם הסתמכו על שתי חוות-דעת משפטיות מקצועיות ומוסמכות ועל שתי חוות-דעת כלכליות; והם קיימו דיון בלתי-תלוי בוועדת הביקורת ודיון ממצה בדירקטוריון. כל אלה מחייבים להקנות להם את ההגנה הקבועה בסעיף 311(2) לחוק. המשיבים התייחסו בהקשר זה גם לטענות המבקש בדבר הסתמכות על חוות-דעת משפטיות. לגישתם אין לצמצם את המידע המקנה הגנה לדירקטורים למידע חשבונאי-פיננסי, והדירקטורים היו יכולים ואף צריכים להסתמך גם על חוות-דעת משפטית.
22. גם לגופו של עניין הייתה ההסתמכות על חוות-הדעת שניתנו לדירקטורים – סבירה. בהקשר זה הדגישו הדירקטורים כי חוות-דעת חודק היא חוות-דעת סופית; כי עורכי חוות-הדעת לא סירבו לקבל אחריות לחוות-דעתם; כי אין בהיעדר הצהרה על ניגוד עניינים כדי לפגום בתוקפן של חוות-הדעת; כי המסקנה בחוות-הדעת הייתה חד-משמעית; כי בניגוד לטענות המבקש, לא נפלו בחוות-הדעת שגיאות וסתירות; וכי אף לו היו נופלות בהן שגיאות, לא היה בכך כדי לפגום בטענת ההסתמכות של הדירקטורים - שהסתמכו בתום-לב על מומחה בעל מוניטין בנושא מקצועי שאינו בתחום השכלתם. עוד טענו המשיבים כי עובר לקבלת ההחלטה על החלוקה, קיים הדירקטוריון דיון בחוות-הדעת וזאת גם אם פרוטוקול ישיבת הדירקטוריון אינו משקף זאת כראוי.
באשר לסוגיית הנזק טענו המשיבים כי החלוקה כלל לא גרמה נזק לבי-קום ואף להיפך. לכן, באין נזק, טובת החברה אינה מצדיקה את אישור התביעה הנגזרת.
23. עוד טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה בשל כך שהמבקש אינו תם-לב, שכן הוא תוקף החלטה ממנו הוא עצמו נהנה. המשיבים ציינו בהקשר זה כי אם הבקשה תתקבל והמבקש לא ישיב את הדיווידנד שחולק לו, יתאפשר לו וליתר בעלי המניות מקרב הציבור ליהנות מכספי הדיווידנד פעם נוספת. הדירקטורים הוסיפו וטענו כי יש לדחות את בקשת האישור מאחר ותקיפת החלוקה על-ידי המבקש אינה עולה בקנה אחד עם האינטרסים שלו כבעל-מניות, בפרט כאשר הוא אינו טוען כנגד יכולת הפירעון של החברה. עוד טענו המשיבים כי המבקש הוא תובע ייצוגי סידרתי וגם עובדה זו מעוררת חשש ביחס לתום-ליבו.
יצוין כי החברה תמכה טענותיה בחוות-דעתו של פרופ' יורם עדן (להלן: "חו"ד עדן"), בעוד שהמבקש תמך את בקשתו בחוות-דעת של ד"ר אורי רונן (להלן: "חו"ד רונן").
דיון
24. כידוע, ההליך של תביעה נגזרת הוא הליך חריג המאפשר לבעל מניה (או לדירקטור) להיכנס לנעלי החברה ולנהל תביעה בשמה. לכן, קיומו של הליך כזה מותנה בקבלת אישור מבית-המשפט (ר' סע' 1, 194 ו-198 לחוק החברות). כדי שבית-המשפט יאשר בקשה להגשת תביעה נגזרת, על המבקש להוכיח באופן לכאורי כי "התביעה וניהולה הן לטובת החברה וכי התובע אינו פועל בחוסר תום לב" (סעיף 198(א) לחוק החברות). במסגרת בחינת טובתה של החברה בניהול התובענה, על המבקש להוכיח כי קיימת לחברה עילת תביעה לכאורית כנגד המשיבים (ר' רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' רפאל כהן (26.04.2015)).