לטענות אלו מתייחסת מנרב בסיכומי התשובה מטעמה.
לאחר בחינת טענות הצדדים וראיותיהם נחה דעתי כי רש"ת הוכיחה את טענותיה ברמה המצדיקה הטלת אחריות על מנרב בגין התשלום הנוסף למתכנן, בעקבותיו הושת עליה החיוב, רק לגבי אירוע אחד. לגבי יתר האירועים בגינם שילמה רש"ת למתכנן תשלום נוסף אני סבור כי השתת החיוב על מנרב לא הייתה מוצדקת. אבהיר להלן את טעמיי:
האירוע של כשל ביציקת תקרה אלכסונית – מדו"ח ביקור באתר מטעם המתכנן אשר צורף כחלק מהודעת החיוב (נספח 29כג לסיכומי מנרב) עולה כי מדובר באירוע שהתרחש ביום 4.9.01. המתכנן מתאר כי "בתאריך 4.9.01 ביקרתי באתר הבנייה במסגרת פיקוח עליון שוטף לפי תכנית סדר יום שנתקבלה בתאריך 3.9.01"... (הדגשות שלי ש'ש'). המתכנן מתאר כי במהלך ישיבה שהתחילה בשעות הבוקר קיבל מהנדס הביצוע של מנרב טלפון וביקש לסיים את הישיבה מיידית בגלל בעיות שנוצרו בזמן היציקה באזור קונקורס D ועזב את הישיבה. המתכנן מציין כי בעקבות זאת יצא הוא ומתכנן נוסף ( דני) "לראות מה קרה". במילים אחרות – מתאור המתכנן משתמע כי במהלך עבודת הפיקוח השוטפת התרחש אירוע חריג וכי לא הוזמנו ע"י רש"ת שירותים נוספים מטעמו בעקבות אותו אירוע אלא החליט על דעת עצמו "לראות מה קרה". בהמשך הדו"ח מתאר המתכנן את שראו עיניו (קריסת קטע מהתקרה האלכסונית שמנרב יצקה באותו היום) והעלה השערה באשר לגורם לכך. הדו"ח מסתיים בבקשה לקבל ממנרב את יומן העבודה הרלוונטי והמסמכים הפורמליים הקשורים ליציקת התקרה. כלומר – ממסמך זה לא עולה כלל כי רש"ת נאלצה להזמין פיקוח נוסף מטעם המפקח וגם לא כי פיקוח זה נדרש בגלל כשל של מנרב דווקא בגין יציקת התקרה. לפיכך, השתת החיוב על מנרב בגין העלות הנוספת שנדרשה ע"י המפקח בגין אירוע זה לא הייתה מוצדקת.
האירוע של השטיח הפגום שהותקן באתר ואינו עונה לדרישות המפרט – אין מחלוקת כי בשל מחדל זה נדרש המתכנן לעבוד ביחד עם יועץ הבטיחות ועם מנרב כדי לתכנן את העבודה מחדש ולבדוק את סוג השטיח החדש שהוצע ע"י מנרב בניגוד למפרט ( כפי שרש"ת טוענת בסעיף 1237.3 לסיכומיה). אני מחליט במקרה זה לקבוע שבכל זאת השתת החיוב על מנרב לא היה מוצדתק בגלל סיבה אחת בלבד – במסגרת ההודעה על תביעה טענה מנרב כי בגין השטיח הפגום חייבה אותה רש"ת ב-10% ממחיר השטיח וכי חיוב זה כולל בתוכו גם את חיוב רש"ת בגין העלות הנוספת למפקח. טענה זו לא זכתה לכל התייחסות במסגרת סיכומי רש"ת שהייתה יכולה בנקל לשלול אותה אם לא הייתה נכונה. בנסיבות אלו, בהן מנרב חזרה ועמדה על טענה זו גם במסגרת סיכומי התשובה מטעמה ( ס' 904) אין לי אלא לקבוע כי גם בעניין זה חיובה של מנרב לא היה מוצדק.