4. מנרב הביאה ראיות לכך שבמסגרת עבודה קודמת עם רש"ת, שעניינה פרויקט ביצוע החניונים בנתב"ג, בפריט הרלוונטי בכתב הכמויות למראות ידעה רש"ת להכליל במפורש גם את גב עץ (PLYWOOD ) כשרצתה בכך. טענה זו שנטענה ע"י מנרב בסיכומיה הראשיים תוך הפנייה לרכיב הרלוונטי בכתב הכמויות באותו פרוייקט קודם (ס' 403-404 לסיכומי מנרב ונספח 27ד' לסיכומיה) לא זכתה לכל התייחסות בסיכומי רש"ת. העובדה כי הצדדים ידעו להשתמש במונח ייחודי הנותן ביטוי לרצונם לכלול בתכולת העבודה של המראות גם התקנת גב עץ תחתיהן, ולא השתמשו בו בענייננו גם היא בעלת משמעות פרשנית (במקרה זה לטובת מנרב) לאור הוראת סעיף 25(ג) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, כמו גם לאור הוראת סעיף 26 לחוק החוזים שקובע כי במקרה של חסר בחוזה, זה יושלם בעדיפות ראשונה לפי "הנוהג הקיים בין הצדדים" ( ורק בנסיבות בהן אין נוהג כזה – לפי הנוהג המקובל בחוזים מאותו סוג).
משעלה בידי מנרב להוכיח את גרסתה לפיה לוחות העץ לא תומחרו על ידה במסגרת הצעת המחיר במכרז משום שלא נכללו בתכולת עבודתה לפי מסמכי המכרז והפרשנות שיש ליתן להוראות שונות במפרט עליהן הסתמכה רש"ת – המסקנה המתבקשת היא כי גם צביעת אותן לוחות עץ בצבע מוגן אש לא הייתה כלולה במסגרת התכולה החוזית, ונכון לתמחרה בנפרד.
לאור כל האמור לעיל, המחלוקת המשפטית מוכרעת לטובת מנרב.
646RCCO # - המחלוקת הוגדרה כ"התקנת גרילים- המחלוקת היא כיצד מודדים את הגרילים בהתאם להוראות ההסכם". הצדדים סיווגו את המחלוקת כ"שאלה משפטית של פרשנות, המערכת בתוכה יסודות מקצועיים".
על פי תוכניות ההסכם, נדרשה מנרב להתקין בפתח כל חנות באזור הדיוטי-פרי סורגי רשת חשמליים מתגלגלים ("גרילים"). בכתב הכמויות היו 10 סוגים שונים של תריסי גלילה אשר בגינם התבקשה מנרב להציע מחיר פאושלי בגין התריס כולו. לצד זאת, היו מספר תריסים שרש"ת לא ידעה בשלב המכרז מה תהיה המידה הסופית שלהם ונוכח זאת כתב הכמויות כלל גם סוג תריס אחד, תריס גלילה מסוג RD-3 , סעיף 01.06.03.867 לכתב הכמויות, בגינו התבקשו המציעים להציע מחיר למ"ר של תריס גלילה חשמלי כאשר הכמות שננקבה הייתה 830 מ"ר.
ביום 25.12.03 הגישה מנרב את דרישת התשלום נושא דיוננו בשל גידול שחל לשיטתה בכמויות תריסי הגלילה מסוג RD-3 שנדרשה להתקין במבנה האווירי ולטענתה בסך של 290 מ"ר נוספים (דרישת התשלום צורפה כנספח 28 א' לסיכומי מנרב).
הפער בכמויות נבע מכך שרש"ת ביקשה לשלם למנרב לפי שטח הסורגים הנראה לעין ("פתח האור") בעוד שמנרב דרשה תשלום לפי גודל הסורגים המלא, לרבות החלקים הנסתרים. לטענת מנרב, עבור פתח חנות ששטחו 3X4 מ"ר, היינו 12 מ"ר, שטח התריס בפועל היה 3.82 X 4.1 מ"ר ובסה"כ 15.6 מ"ר. ההפרש מקורו ב-10 ס"מ נוספים של התריס בצדדים (5 ס"מ בכל צד) שאינו גלוי לעין המצוי במסילות שמשני צדי הפתח וכן 83 ס"מ נוספים המצויים בארגז הגלגלת.
לעמדת מנרב, הואיל והרכיב בכתב הכמויות מתומחר לפי מ"ר יש למדוד גם את שטח התריס המצוי במסילות ובארגז הגלגלת.
ביום 24.5.04 דחתה חברת הניהול את דרישת מנרב (מכתב הדחייה צורף כחלק מנספח 28ב' לסיכומי מנרב). בעקבות זאת, הגישה מנרב הודעה על תביעה ביום 3.6.04 (צורפה כנספח 177 לסיכומי רש"ת).