94. עוד טוען התובע, כי עבד תחת פיקוחו של האחראי עליו והוא לא היה עצמאי להחליט ולקבוע את מטלותיו ומשימותיו בעבודה. בהקשר זה טען התובע, כי היה מדפיס כל יום כרטיס נוכחות ובמידה ולא היה עושה כן, היה עליו לעדכן בדיעבד את שעות העבודה שביצע. התובע מוסיף וטוען, כי מערכת דיווח השעות היא מערכת אוטומטית, המגדירה יום עבודה כ- 8.5 או 9 שעות עבודה ליום, וכך הוא נהג לדווח, למרות שבפועל הוא עבד הרבה יותר שעות והנתבעת ידעה על כך. התובע העמיד רכיב זה על סך של 703,568 ₪ אשר לדידו "נעשה על הצד הנמוך של השכר הממוצע שלי וכי בחישוב מדויק של השכר היה מגיע סכום החוב לסכום גבוה יותר".
95. הנתבעת טוענת מנגד, כי חוק שעות עבודה ומנוחה לא חל על העסקתו של התובע ,שכן העסקתו של התובע בנתבעת נופלת בגדר החריגים הקבועים בסעיף 30(א)(5) ו- 30(א)(6) לחוק. לגבי החריג הראשון, ביססה הנתבעת את נימוקיה בדבר תפקידו של התובע בגדר תפקיד הנהלה הן לנוכח מהות תפקידו, הו לנוכח שכרו ותנאי עבודתו, הן לנוכח מיקומו בהירארכיה הארגונית, הן לנוכח העובדה כי התובע היה מעורב בהתווית מדיניות הנהלת החברה והן בשל טיב התפקיד בו נדרש לעמוד לרשות הנתבעת בשעות לא שגרתיות. לכך מצטרפים הסממנים בעבודתו של התובע למידה מיוחדת של אמון אישי, ובכלל זה גובה שכרו, נגישותו למידע רגיש, עצמאותו בעבודה ומעמדו אצל המעסיק. אשר לחריג השני, טוענת הנתבעת, כי לא ניתן לפקח על העבודה מחוץ לחצרי המפעל, זאת בדומה להעדר יכולת פיקוח על סוכני מכירות, שכן המעסיק לא צריך לבלוש אחר עובדיו באמצעות הכלים שהוא נותן להם לצרכי עבודה ולא לצרכי פיקוח.
96. לחילופין, שעות עבודתו של התובע בנתבעת היו בהתאם ל"שעון גמיש" (FLEXTIME), ולפיכך רשאי המעסיק לאפשר לתובע להשלים את השעות החסרות במועד אחר, כשעות רגילות, מבלי שיחויב לשלם לו בגין שעות אלה גמול בעד עבודה בשעות נוספות. שכן יש לבחון את תנאי העבודה המוסכמים בכללותם, וככל שאלה אינם מקפחים, אין להתערב בהם גם אם אינם תואמים את הוראות חוק שעות עבודה ומנוחה.
97. לחילופי חילופין, הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובע קיבל תשלום חודשי, בתחילה 3,100 ₪ ובהמשך 3,900 ₪, עליו מעולם לא הלין, בגין נכונות לעבוד ובעד עבודה מעבר לשעות וימי העבודה הרגילים, אך הוא ניסה להסתיר זאת בכתב תביעתו, שכן בסעיף 5 להסכם העבודה שבין הצדדים מיום 22.5.2008 נקבע כי "יהיה עליך לעמוד לרשות החברה במשך שעות העבודה הרגילות ואף מעבר להן, ככל שידרשו תנאי העבודה וצרכי תפקידך. בעד שעות עבודתך מעבר לשעות העבודה הרגילות וימי העבודה הרגילים ובעד נכונות לעבוד כאמור, תשלם לך החברה גמול גלובלי בסך 3,100 ש"ח מידי חודש". בהקשר זה טוענת הנתבעת, כי תביעתו ברכיב זה הינה חסרת תום לב, חמדנית ומטעה, שכן התובע קיבל מידי חודש תשלום כאמור (שהצטבר למאות אלפי ₪). משכך, יש לקזז מכל סכום שייפסק את תשלומי השעות הנוספות שהתובע קיבל מהנתבעת לאורך כל תקופת העסקתו, במשך 93 חודשים, בסך כולל של 311,200 ₪ (נ/16; נ/17א).