98. לחילופי חילופי חילופין, מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי אפילו התובע היה זכאי לגמול בעד עבודה בשעות נוספות, לא רק שהתובע לא היה זכאי לתשלום כלשהו בעד עבודה בשעות נוספות, אלא שהתובע היה ב"גרעון" של 11,151 ₪ (נ/17, נ/17א; ס' 93 לתצהיר גב' זהבי). עוד טוענת הנתבעת, בזיקה לכך, כי מערכת הדיווח של הנתבעת התייחסה לדיווח עובד בימי שישי ושבת כשעות נוספות, ולכן ממילא מערכת השכר, התייחסה לדיווח עובד בימי שישי ושבת, כעבודה בשעות נוספות, למרות שכאשר התובע דיווח על עבודה בחו"ל בימים שבת וראשון, שאינם ימי עבודה, יש להניח שהתובע כלל לא עבד בימים שבת וראשון, וודאי שלא עבד בשעות נוספות, ולכן ממילא מערכת השכר הוסיפה לתובע ביתר שעות וימי עבודה (34 ימים במצטבר).
99. מוסיפה וטוענת הנתבעת, כי דרישתו החדשה של התובע לתשלום גמול שעות נוספות לא נזכרה ולא ברמז במכתביו הרבים לנתבעת במהלך ואף לא לאחר סיום העסקתו, בעודו מיוצג והינה בגדר טענה כבושה שנולדה לצרכי תביעה זו בלבד, כך שהתובע מושתק לטעון אותה כעת, לראשונה בכתב תביעתו. מכל מקום, מדובר בתביעה בלתי מפורטת ובלתי מכומתת על סמך הנחה מופרכת של התובע, כאילו עבד 16 שעות בכל יום במהלך עבודתו בחו"ל, וממילא התעלם בחישוביו מזמני הטיסות, ההמתנות ו/או זמני המנוחה ו/או זמנים אחרים, לרבות סופי שבוע ,בהם התובע היה חופשי לבצע את ענייניו הפרטיים ו/או לא היה זכאי לשכר בגינם. בזיקה לכך טענה הנתבעת, כי אפילו לפי דיווחי התובע עצמו במערכת החברה, התובע שהה בחו"ל 296 ימים בלבד, הרבה פחות ממה שהצהיר בתצהירו.
100. מתודולוגית עלינו לדון תחילה בשאלה, האם החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה, הקבועים בסעיפים 30(א)(5) ו- 30(א)(6) לחוק חלים בנסיבות עבודתו של התובע, ומוציאים אותו מתחולת החוק?
תחולת חוק שעות עבודה ומנוחה על עבודת התובע
101. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, בחנו את המסכת הראייתית והתרשמנו מהעדויות שבפנינו, לא מצאנו כי החריגים לחוק חלים בנסיבות עבודתו של התובע. טרם נפרט את מסקנתנו, נביא את עיקרי ההלכה הפסוקה בעניין.
102. הלכה פסוקה היא, כי את הסעיפים החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה יש לפרש בצמצום, כך שפחות עובדים יוצאו מתחולתו של החוק ויותר עובדים ייהנו מהגנות אותן החוק מעניק. ראה: ע"ע (ארצי) 300271/98 טפקו –ייצור מערכות בקרת אנרגיה בע"מ- מנחם טל (מיום 29.11.2000).
103. כלל הוא, כי מידת האמון האישי הנדרשת לפי סעיף 30(א)(5) לחוק היא מידת אמון מיוחדת, ואין די באמון הבסיסי הקיים ברגיל במערכת יחסי העבודה כדי לקבוע כי אופי העבודה הנדון אינו נופל לגדר החוק. ראה: עע (ארצי) 15233-09-13 חברת אדוונטק טכנולוגיות (אפלט) בע"מ נ' יתיר זלוסקי (מיום 5.11.2015)(להלן- עניין אדוונטק). בזיקה לכך, יש לבחון האם מתקיימים מבחני הפסיקה ביחס למשרת אמון. ראה: ע"ע 570/06 (ארצי) עו"ד עמוס אגרון- עו"ד זיוה כץ (מיום 14.7.2007)(להלן- עניין אגרון). אשר למידת הפיקוח הגלומה בסעיף 30(א)(6) לחוק, הרי שמוטל הנטל על המעסיק להוכיח את העדר יכולתו לפקח; ומכל מקום, השאלה היא האם תנאי העבודה ונסיבותיה אפשרו פיקוח על עבודת העובד, ולא האם התקיים בפועל פיקוח כזה, כאשר החוק אינו מתנה את תחולתו בקיום פיקוח מוחלט, על כל דקה ביום העבודה. ראה: עע (ארצי) 15546-05-11 שמעון בוסקילה – נתיבי מעיין אביב בע"מ (מיום 24.2.2015). יוער, כי העסקה ללא מסגרות זמן, בכל שעות היממה, אף שיתכן כי יש לה הצדקה כלכלית – העסקה המקובלת בענף ההי –טק, אינה מצדיקה החרגת תחום עיסוק נרחב, כדוגמת יישום, פיתוח והתקנת תוכנה, מתחולת החוק באופן גורף. ראה: עניין אדוונטק. ולענייננו: