104. ראשית, התובע אמנם הועסק במשרה ניהולית, בחלק מהתקופה כסמנכ"ל, והיו כפיפים תחתיו (ע' 27 ש' 24-25), אך התובע עבד בכפיפות למנהלים בכירים ממנו (ע' 13 ש' 32); וליתר דיוק, בכפיפות למנהל שהיה כפוף לעד מטעם התובע, מר נלקנבאום, מנהל החטיבה העסקית (ע' 14 ש' 1-3; ש' 8-12, 16-17; ע' 16 ש' 10-11, ש' 27-28). בזיקה לכך נציין, כי התובע לא היה חלק מהנהלת החטיבה (ע' 14 ש' 4-5). לשאלת בית הדין לגבי "עץ החברה", וליתר דיוק, בהתייחס למספר עובדים בהירארכיה של התובע, השיב מר נקלנבאום: "אני לא מסוגל להגיד כמה בחברה אני יכול להגיד בקבוצה שלי שהיו כ- 10 ברמה שלו. ש. ובחברה בכלל? ת. קשה לי להגיד אולי מעל 100" (ע' 18 ש' 2-7).
105. שנית, טרם הוברר לנו מעדותה של גב' זהבי, מדוע לשיטתה התובע נחשב כעובד במשרת אמון (ע' 30 ש' 26-27). בזיקה לכך, כשהתובע שהה בחו"ל הוא נדרש להציג קבלות על הוצאות (ע' 15 ש' 30-33), כפי שאמנם נדרש מר נקלנבאום להציג (ע' 16 ש' 12-15). מכל מקום, לא התרשמנו כי התקיימה מידה מיוחדת של אמון אישי בתפקידיו של התובע אצל הנתבעת.
106. שלישית, נדמה, כי שכרו של התובע היה מקובל בענף בו הועסק, וברי שאינו חריג; שכן בתחילה שכרו של התובע עמד על 27,000 ₪ בחודש ובסוף התקופה שכרו החודשי עמד על 36,000 ₪ (ע' 7 ש' 7-8).
107. רביעית, אמנם עדותו של התובע היתה חמקמקה ומעורפלת, הן בנוגע להחלטות שקיבל במהלך עבודתו בחברה, והן בנוגע לסמכויותיו והנחיותיו לכפיפים לו (ע' 6 ש' 10-33); והעד מר נלקנבאום מטעמו הבהיר, מחד גיסא, כי התובע לא קיבל החלטות אסטרטגיות בחברה (ע' 14 ש' 6-7, ש' 16-30), אך בחקירתו החוזרת, הבהיר, מאידך גיסא, כי ההחלטות שלו היו משמעותיות לגבי פרויקטים שהיה מעורב בהם (ע' 16 ש' 27-32). דא עקא, מר כהן העיד כי הוא זה שנתן לתובע הוראות, משימות והתובע לא היה עצמאי להחליט (ע' 24 ש' 19-32; ע' 25 ש' 1 ש' 7-10; 16-17). התרשמנו, כי מידת עצמאותו של התובע נגזרה מאופי המשימות אותן נדרש לבצע, ואין היא מבטאת את בכירותו בחברה או את היותו שותף להנהלת החברה. לשון אחרת, לא נדרש מן התובע עצמאות מיוחדת בעבודה, לא כל שכן עצמאות בקבלת החלטות.
108. חמישית, אכן, התובע עבד ב"שעון גמיש", שכן שעות היציאה והכניסה אינן קבועות (נ/7; ע' 7 ש' 26-28; ע' 8 ש' 13-18). למצער, בחלק מהזמן, התובע היה עצמאי בקביעת לוח הזמנים, ובכלל זה, אימתי להגיע לעבודה, כמו גם בתכנון מועדי הישיבות (ע' 7 ש' 33; ע' 8 ש' 1-12). תימוכין לכך ניתן למצוא בדבריו של העד מר נקלנבאום (ע' 17 ש' 5-6). כך גם העיד מר כהן, "לא שעות קבועות לאף עובד" (ע' 25 ש' 11-12). כך גם העידה גב' זהבי (ע' 32 ש' 28-31). עם זאת, לדבריו של מר נקלנבאום, כאשר התובע שהה בחו"ל, הוא היה "מדווח לבוס שלו ומה הפעילויות שלו" (ע' 14 ש' 21). מכל מקום, אין בעצם עבודה ב"שעון גמיש", כדי להוציא את העובד מגדר תחולתו של החוק. ראה: תעא (ת"א) 10184-07 נורית וייסמן נ' א. קורן תוכנה בע"מ (5.8.2011)(להלן- עניין וייסמן).