.4טענתו השנייה של בא-כוח המערערים - בדבר ההעדפה שהעדיף בית המשפט המחוזי את חוות דעתו של השמאי רוטשטיין על פני חוות-דעתו של השמאי י' שלו מוטב היה לה אלמלא נטענה.
למרות הנטען בסעיף 2לנימוקי הערעור, כאילו הוגשה חוות הדעת האחרונה לבית המשפט, מגלה העיון בתיק התובענה, שלא הוגשה כלל. אף לא עלה בידי, למרות מאמציי, לגלות אותה, או את "עקבותיה", בתיק העיקרי או באחד מתיקי המשנה. זכר כלשהו לדבר - ללא אזכור מפורש של חוות הדעת - מצוי, אמנם, בסעיף 8לתצהיר הנגדי, שהגישה המערערת 2, שבו נאמר "בא כוחי ביקש משמאי מקרקעין להעריך את שתי הדירות והשמאי קבע ששווים זהה כמעט", אך חוות הדעת לא צורפה לתצהיר כחלק ממנו, ולא הוזכרה בתצהירים האחרים שהוגשו מטעם המערערים.
יצוין שחוות-דעתו של השמאי רוטשטיין, מטעם המשיבה, הוגשה כמוצג עם פתיחתו של הדיון בבית המשפט המחוזי (מוצג ת/ 1- עמ' 1לפרוטוקול) אולם לא היה בכך,
--- סוף עמוד 765 ---
כנראה, כדי להעמיד את פרקליטם דאז של המערערים, עו"ד וקסלר, על המשמר, וכשם שלא ביקש לחקור את השמאי רוטשטיין על חוות-דעתו, כך לא ביקש להגיש את חוות-דעתו של השמאי י' שלו מטעם המערערים. הזדמנות נוספת הוחמצה, לאחר שתמה הבאת הראיות - ביום 27.12.79- והמשך הדיון נדחה ל"תזכורת" ליום 24.1.80, כחודש לאחר מכן. כפי שמראה הפרוטוקול, הצהיר בא-כוח המערערים באוזני בית המשפט (מן הסתם - בתשובה לשאלתו) "אין לי מה להוסיף להוכחותי" (עמ' 19לפרוטוקול). בכך סתם עליה את הגולל.
בא-כוח המערערים דהיום, עורך-דין בלום, המשיך בדרכו של פרקליטם דאז וכלל בעיקרי הטיעון שהגיש את הטענה, שחוות הדעת של השמאי י' שלו "הוגשה מטעם המערערים כחלק אחד ובלתי נפרד מתצהיריהם" (פרק ב', סעיף 1לעיקרי הטיעון). פרקליט זה אף הגדיל לעשות בצרפו לעיקרי הטיעון את תצהירו של עורך-דין וקסלר, לפיו כתוצאה מ"לחצו" של בית המשפט המחוזי "חומר הראיות שהיה ויש ברשותי הוגש אך ורק כחלק בלתי נפרד מן התצהירים".
כפי שראינו, לא היו דברים מעולם, ובדין סמך איפוא בית המשפט המחוזי את ידו על חוות-דעתו של השמאי שמטעם המערערים. לא למותר להעיר, שפרקליטים, המעלים טענות כאלה לפני בית המשפט, ראויים לגינוי.
.5בית המשפט המחוזי קבע בפסק-דינו, כי המערערים "נצלו את מצוקתה של המבקשת" (המשיבה - י' ט') "ו/או חולשתה השכלית ו/או חוסר נסיונה". כזכור, הייתה טענתו הראשונה של בא-כוח המערערים, שכל אלה לא הוכחו, ובעיקר - שלא הוכח, כי המערערים ידעו על דבר מצבה של המשיבה, ידיעה שהיא חיונית, לדעתו, להוכחת יסוד ה"נצול".