17. בתצהירו מתייחס משה לנסיבות עריכת מסמך הוויתור הראשון, וכך הצהיר (שם, סעיף 68):
"למהלך הנישול הראשון קדמו שיחות בע"פ שערכו אלטר ודוידי איתי במסגרתן הציגו לי מצגים של חוסר שביעות רצון מתפקודי ותרומתי ודחקו בי "לשבת עם עצמי" ולחשוב כיצד לנוכח הרגלי עבודתי אני רוצה לכלכל את צעדיי הלאה בחברה.
הפתרון היחידי אותו הציגו לי ואשר הניח את דעתם במענה לטענותיהם כלפי תפקודי בחברה, היה כי אוותר על חלק גדול ממניותיי – לא פחות מ 2/3 מאחזקותיי. באופן הזה, כך הוצג לי , תישמר לי משרתי בסייורה ויתר מזאת לא תרד לטמיון עבודתי על המוצר שהיה "הבייבי" שלי. אזכיר כי על פי המצג שהוצג לי בע"פ, אם לא אוותר על מניותיי "לא תהיה יותר סייורה".
מצ"ב תכתובת דוא"ל מאלטר אליי מיום 07.01.2013 מסומנת "נספח 15" ומהווה חלק בלתי נפרד מתצהירי זה.
..."
18. בתצהירו מתאר אורי בהרחבה רבה את התסכול שלכאורה חוו הוא ונתי כתוצאה מההתנהלות של משה אשר לטענתו גרמה להם מבוכה וקשיים מול משקיעים (סעיפים 31 – 80). בהתייחסו לנסיבות שהובילו לחתימת מסמך הוויתור הראשון, מצהיר אורי (שם, סעיף 81):
"כך חלפו להם החודשים, כאשר התובע לא עומד במטלות שבאחריותו, תוך שהוא גורם לתקלות ועיכובים בעבודת החברה. כתבנו לתובע, בין היתר, שהוא "שוב ושוב מוציא לנו שם רע", שהתנהגותו עלולה לגרום לדחיית השקעות בחברה ושאנו מקבלים "פידבק נורא ואיום" על התנהלותו מלקוחות פוטנציאליים. התובע לא היה מגיע לעבודה כנדרש או מגיע בשעות לא מקובלות. בעוד נתי ואני נאלצנו "לרדוף" אחרי התובע כדי לקבל תוצרים כלשהם, השקענו שעות על גבי שעות בביצוע תפקידנו ובמקביל נשאנו גם במטלות ובאחריות במקום התובע.
...
בדו"ח רשם החברות של החברה, נכתב לגבי התובע כי הוא "חייב מוגבל באמצעים". ברור, כי כל מי שמבקש לברר מידע בסיסי על החברה, חשוף למידע הזה, ואין צורך להכביר מילים על הנזק שהדבר גורם לשמה של החברה ולאפשרויות העומדות בפניה בבואה לבצע גיוסי הון.
...
על רקע חוסר תפקוד התובע ניהלנו עם התובע שיחה פתוחה מלב אל לב, בה הועלו, שוב, טענותינו בפניו. כל העת, העדפנו להגיע לפתרון מוסכם עמו לנוכח החשש לפגיעה בחברה. הסברנו לתובע את הרגשתנו, את התסכול מחוסר האיזון באחריות ובמאמץ שלנו להצלחת החברה לעומת התנהלותו ואת הפגיעה האישית שאנו חשים מכך.
במהלך השיחה, לא עלתה כל תרעומת מצדו של התובע לגבי טענותינו. נראה היה שהוא הבין את חוסר ההוגנות כלפינו וכלפי החברה. כמו בכל השיחות הקודמות, השיקול שהנחה את התובע הוא הצגת תפקידו כלפי חוץ ושכרו החודשי. התובע הבין בעצמו, כי ללא פתרון מוסכם על כולם, לא ניתן להמשיך כך. בשיחה עם התובע לא הופעל עליו כל לחץ, אך השיחה הייתה מטבעה שיחה קשה, אשר בסופה לקח לעצמו התובע זמן לחשוב.
בהמשך לכך, הסכמנו, נתי, התובע ואני כי ראוי שנגדיר ביחד את אחריותו החדשה של התובע. אחריות שתאפשר לו לתרום באופן מוגדר לפיתוח המוצר וזאת באמצעות הפחתה נוספת של אחריות הניהול שלו והתמקדות במטלות בתחום מומחיותו, עליהן הוא יבחן. בד בבד הסכמנו לשנות את מערך האחזקות בהון החברה (שהיה עד כה מחולק באופן שוויוני בינינו כיזמים), באופן שיהלום בצורה טובה יותר את תרומתו המוגדרת והעתידית לחברה כעובד מוביל לעומת מנהל מוביל. נתי ואני הבנו כי אנו חייבים לייצר מנגנון שיחייב את התובע לשאת באחריות מסוימת שעליה יבחן בעתיד וכן בסיכון מסוים שיהיה לו מה להפסיד גם כן.
המניות שהוקצו לתובע עם הקמת החברה, לא היו בתמורה להשקעה כספית אלא בתמורה להתחייבות עתידית ובהסתמך על מצגיו אודות יכולותיו ורצונו לפעול במיטב מרצו להצלחת החברה – מצגים והתחייבויות שהתובע לא עמד בהם. במסגרת ההסכמות עם התובע, הוסכם כי שינוי מערך האחזקות בהון החברה ייעשה באמצעות החזרת חלק ממניותיו לחברה עצמה.
נתי ואני סברנו כי החזרת חלק ממניות התובע לחברה מהווה את הפתרון הראוי ביותר. ראשית, סברנו שראוי לפצות את המשקיעים שנתנו אמון בחברה על סמך המצג כי מדובר בשלושה יזמים וכי התובע כיזם אכן יעמוד בהתחייבויותיו ומצגיו. בפועל משקיעים אלו קיבלו בתמורה להשקעתם שני יזמים בעוד שהתובע לא תפקד ולא עמד בהתחייבויותיו ולכן היה צריך לפצות את המשקיעים על הפער באמצעות החזרת מניות לחברה. שנית, החזרת חלק ממניות התובע לחברה מהווה פיצוי ליתר בעלי המניות לרבות עובדים אשר הצטרפו לחברה על סמך מצגי השווא של התובע אשר לנוכח חוסר תפקודו נדרשו לאחריות יתרה. שלישית, חוסר תפקודו של התובע היה בו משום חוסר הגינות כלפי נתי וכלפיי – הוא הפר הבטחות מפורשות והפר את האיזון בין היזמים כך שבפועל אנחנו נשאנו בכל העול והסיכונים והוא לא נשא בדבר.
...
לנוכח ההסכמות שהושגו עם התובע, פניתי, בידיעתו של נתי, למשרד מיתר ליקוורניק גבע לשם טל ושות' (להלן – "משרד מיתר") אשר העניק ייעוץ משפטי לחברה באותה עת. ביקשתי ממשרד מיתר ייעוץ משפטי לגבי הדרך המשפטית הנכונה ליישום ההסכמות עם התובע.
צוות משרד מיתר, בהובלת עו"ד רענן לרנר, ניסח את כתב הוויתור במסגרתו התובע החזיר חלק ממניותיו לחברה וכתב הוויתור הועבר אליי. בהמשך להסכמתו והבנתו, התובע הסכים לשקף בכתב את ההסכמות לפיהן הוא מחזיר חלק ממניותיו לחברה וחתם על כתב ויתור. לאחר החתימה העברתי את המסמך החתום למשרד מיתר."
19. מתיאור הנסיבות שקדמו לחתימה על מסמך הוויתור הראשון, עולה לכאורה כי הנושא המרכזי אשר הטריד את אורי ונתי היה אופן עבודתו של משה והשפעת התנהלותו על העובדים והמשקיעים בחברה. במצב דברים זה ובהתחשב בעובדה שבין החברה לבין משה נכרת הסכם העסקה (נספח 1 לכתב התביעה), אשר בסעיף 5.1 בו נקבע כי "החברה תהיה רשאית לפטר את העובד-שותף בכל עת", נראה שלפחות בשלב ראשון ניתן היה לנסות לפתור את הקשיים בהתנהלותו של משה במישור יחסי עובד מעביד בדרך של שינוי מבנה השכר באופן שהשכר של משה בעתיד ישקף את השקעתו והצלחתו של משה. למרות זאת, בחרו נתי ואורי לפעול במישור הבעלות במניות החברה כדי לפתור בעיות הנוגעות לכאורה ליחסי עובד מעביד. העובדה שמשה אשר ככל הנראה בשלב החתימה על כתב הוויתור הראשון לא היה מיוצג וסמך על אורי ונתי, כמוצהר בסעיף 145 לתצהירו ולא נסתר, הסכים להסדר הנוגע למניותיו ולא הבחין בין יחסי עובד מעביד שהיו בינו לבין החברה לבין זכויותיו כבעל מניות בחברה, מלמדת שהיה חסר ניסיון בתחום היחסים בין בעלי מניות בחברה, המישור בו עסק מסמך הוויתור הראשון ו/או היה נתון למצוקה. ועוד. כבר הובעה עמדה כי במקרים "קיצוניים של חוסר הגינות בתנאי החוזה" יש לפרש את המונחים "מצוקה" ו"חוסר ניסיון" בצורה ליברלית ולכלול בהם גם "תמימות" "חוסר הבנה" או "חוסר התמצאות", ונראה כי במקרה כאן יש מקום ליישום עמדה זו לגבי משה. הוצגו ראיות באשר למצוקה הרגשית בה היה נתון משה בעת שחתם על מסמכי הוויתור, מצוקה שבאה לידי ביטוי בתפקודו , הלקוי כטענת הנתבעים, בחברה. לא מצאתי להרחיב בכך לרבות בשל צנעת הפרט של התובע ואין בכך צורך באשר הנתבעים אינם חולקים על כך. יכול ומצוקתו הרגשית תרמה לחוסר יכולתו לשקול נכונה את צעדיו בקשר עם מסמכי הוויתור ובכך יש תמיכה נוספת למסקנה כי אילו נחתמו מתוך מצוקה תמימות וחוסר הבנה.