על אלה יש להוסיף, כי מתצהירו של אורי עולה כי בסמוך לפני חתימתו של משה על מסמך הוויתור הראשון, הבין משה "כי ללא פתרון מוסכם על כולם, לא ניתן להמשיך כך", וממילא לא הייתה למשה כל אלטרנטיבה מלבד קבלת הצעתם של נתי ואורי "לשנות את מערך האחזקות בהון החברה".
21. בהתחשב בכל אלה, נראה כי התקיים במקרה כאן היסוד הראשון הנדרש בעילת העושק של מצוקה ו/או חוסר ניסיון.
בהקשר זה אוסיף, כי הטעמים ל"החזרת חלק ממניות התובע לחברה" הנזכרים בתצהירו של אורי, נראים כטעמים שנולדו בדיעבד שאין לקבלם, לפי שלא מצאתי פירוט של טעמים אלה בחליפת ההודעות שקדמה לחתימה על מסמך הוויתור או במסמך הוויתור. ועוד. כפי שפורט לעיל, משה תרם את הטכנולוגיה או המוצר הראשון אשר עליו התבססה פעילות החברה, וסביר שזו הייתה הסיבה לחלוקת המניות הראשונית. על כן, אין לייחס לאורי ונתי הסכמה להעניק למשה 1,000,000 מניות של החברה תמורת הבטחה ערטילאית עתידית להשקעת עבודה בחברה, ממנה יכלו לכאורה לחזור במקרה שלדעתם משה לא השקיע מספיק בחברה. במיוחד כך, מקום שבין משה לבין החברה נכרת הסכם העסקה לפיו התחייב משה להשקיע את מרצו וכשרונו בעבודה למען קידום ופיתוח המוצר תמורת משכורת חודשית של 15,000 ₪ אשר בהסכמת אורי ונתי גדלה בעשרות אחוזים לאחר שמשקיעים חיצוניים החלו להשקיע בחברה. יתרה מכך, גם אם נלך בנתיב שמבקשים הנתבעים ללכת, ונניח כי חלקו בבעלות בחברה מותנה בעבודתו אזי מקום שההקצאה בטלה בשל אי עמידה בתנאי זה, היה מקום לתת לכך ביטוי בכתבי הוויתור שהם לכאורה לפי גישה זו, ביטולה של ההקצאה המקורית.
22. מתצהירו של אורי, עולה כי היוזמה להעברת המניות ממשה לחברה הייתה של אורי ונתי אשר נעזרו במשרד עורכי הדין שייצג את החברה, ובהתחשב בנסיבות שפורטו לעיל, נראה כי נתי ואורי היו מודעים לחוסר הניסיון של משה בתחום היחסים בין בעלי מניות ו/או חוסר ההבנה באשר למצב הדברים הנובע מטענות הנתבעים באשר לאופן עבודתו והתנהלותו, ונוכח תחושתם הנטענת, כאילו חלוקת המניות הראשונית לא הייתה הוגנת כלפיהם, ניצלו את חוסר ניסיונו של משה או תמימותו, ערכו והחתימו אותו על כתב הוויתור הראשון, ובכך מתקיים גם היסוד השני בעילת העושק.
23. עילת העושק המקנה לעשוק זכות לביטול חוזה שתנאיו גרועים במידה בלתי סבירה מהמקובל, נועדה להבטיח את קיומה של חברה מוסרית והוגנת אשר חבריה מתקשרים בהסכמים אישיים ומסחריים תוך שמירה על הגינות גם כאשר צד לחוזה מצוי בנחיתות. כאמור, בחקירתו אישר נתי כי הוא לא היה מוותר על מניותיו ללא תמורה, ועל כך נאמר "דעלך סני לחברך אל תעביד" (תלמוד בבלי מסכת שבת ל"א א').