9. אין ספק כי מוטב שבקשה למתן צו הורות תוגש בסמוך ללידת הקטין, משטובתו היא כי יחסי ההורות יוכרו או יכוננו סמוך ללידתו. יחד עם זאת ציינתי בערעורי המשפחה הנ"ל, כי משמדובר בקטין שנולד לתוך מערכת זוגית, שבתוכה התעצבה ההחלטה להוליד צאצא, ואל תוכה נולד, או אז המדיניות הרצויה מחייבת מתן משקל יתר ל"משפחתיות" ול"הורות החברתית" שקמה ממועד הלידה, על פני שיקולים טכניים-פורמליים אחרים דוגמת מועד הגשת הבקשה, ובתנאי כי זה לא מנע או הקשה על בירור העובדות הרלוונטיות. כמו כן ציינתי כי צו כזה, גם בנסיבות האמורות בהן הבקשה הוגשה בחלוף שנה, משרת את טובת הקטין, ובדומה לילד גנטי, לתחולתו מיום הלידה משמעויות כלכליות, וחשוב מכך, הכרה בזהותו ושורשיו מאותו מועד, והוא מונע קיומו של פער בין המצב העובדתי לבין המצב המשפטי. עוד הוספתי כי קביעת סיבת האיחור בהגשת הבקשה הינה קביעה עובדתית בה בית משפט שלערעור אינו נוטה להתערב, וסבורני כי די בעובדה כי האיחור אינו בעטיו של טיב הקשר ההורי, שהוכח כי הוא היה קיים מיום הלידה, אלא מטעמים אחרים, אין הצדקה שלא להכיר בהורות מיום לידת הילד.
10. ובחזרה להמלצות הוועדה הבין משרדית. שבתי ועיינתי בפרק 6, שכותרתו "מועד הגשה תוך 90 יום", המגדיר בתחילתו את הרציונל שבבסיס תנאי זה, והוא לא אחר מאשר "טובת הקטין". בהקשר זה, ציינה הוועדה, כי צו הורות יוצר הסדרה חוקית של המציאות המשפחתית בה חי הקטין, במועד מוקדם ככל האפשר לאחר הלידה, והוא מאפשר לכל ילד חיים במסגרת משפחתית וודאית המוכרת ככזו מבחינה חוקית ועל ידי החברה כולה, ואף לצמצם ככל האפשר את החשש שבעתיד המערכת המשפחתית תתערער ותשרור אי וודאות בנוגע לזיקתו לבן או בת הזוג של ההורה הביולוגי. עוד נאמר שם כי שיקולי טובת הילד מחייבים לפעול על מנת לצמצם ככל הניתן את האפשרות שאי הוודאות המשפטית, כאמור, תהווה "שוט" בסכסוך משפחתי, ככל שיהיה כזה, וכי הגשת הבקשה בתוך 90 יום מיום הלידה עשויה לחזק את הבסיס הראייתי לקיומה של כוונה משותפת להורות טרם ההוריה.
כשם שציינתי בפסקי הדין אליהם הפניתי קודם, טעמים אלה מקובלים עלי והם נועדו לתכלית ראויה המקיימת אחר טובת הקטין. על כן נראה שהצבת הדרישה של 90 יום בכדי שהמדינה תוכל לתת הסכמתה למתן הצו והחלתו רטרואקטיבית, הינה דרישה לגיטימית, ככל שהיא נועדה על מנת שבמקרים כאלה, לאחר שהמדינה השתכנעה בקיומם של שאר התנאים, תסכים למתן הצו, וכי תחולתו תהא מיום הלידה. יחד עם זאת, המלצת הצוות לפיה החלה של הצו באופן רטרואקטיבי תתאפשר רק במקרים אלה, אינה יכולה לחייב או להנחות את בית המשפט. על פי גישה זו ובהתאם להמלצות הוועדה הבין משרדית, רואים בפרק זמן זה של 90 יום כמעין "יום אחד ארוך", ועל כן יש לאפשר לגבי תקופה קצובה זו בלבד החלה רטרואקטיבית ליום הלידה, בדומה למצב בו הוגשה הבקשה עוד קודם ללידה. בהמשך, ההמלצות קובעות במפורש כי ביחס לבנות זוג אשר יגישו את הבקשה לאחר 90 יום מהלידה ועד שנה לכל היותר, לא יסכים היועמ"ש "לכינון" יחסי הורות באופן רטרואקטיבי. אולם, אם יעמדו בשאר התנאים, ממליץ הצוות כי המדינה לא תתנגד למתן צו הורות פסיקתי שתחולתו תהיה ממועד מתן הצו.