בכל הקשור להשלכות בתחומי משפט שונים, על זכויות וחובות של בן-זוג של ההורה הביולוגי (ושם לא מדובר דווקא בקטין שנולד למסגרת של בני זוג שרק אחד מהם הינו ההורה הביולוגי, אלא גם בסיטואציה שבמשך השנים נוסף בן זוג להורה הביולוגי), עיין גם במאמרן של איילת בלכר-פריגת ודפנה הקר, הורים או זרים: מעמדם המשפטי המצוי והרצוי של בני זוג של הורים, משפטים מ' תשע"א, 5, המתייחס לתחומים שונים ובהם אפוטרופסות, ירושה, מזונות, היבטים כלכליים לרבות היבטים המעוגנים בחוקים סוציאליים ונזיקיים והיבט פלילי.
למתן צו הורות פסיקתי השלכה בתחומים רבים, שיש לשקול אותם כאשר נותנים צו מכונן כזה בתחולה רטרואקטיבית, האמור לחול כלפי כולי עלמא.
5. בענייננו הבקשה למתן צו הורות פסיקתי הוגשה כשנתיים ושמונה חודשים לאחר לידת הקטין, ובמסגרת הבקשה עצמה ציינו המבקשות כי אותה מבקשת שלגבי אימהותה יינתן צו הורות פסיקתי, מעוניינת להשתמש בצו זה על-מנת לקבל הטבות באופן רטרואקטיבי ממקום העבודה.
שיקולים הקשורים בידיעת המעסיק בזמן אמת על היות המבקשת אם, בהשלכות דיני המס, בשאלה האם המדובר במעסיק המעסיק עובדים רבים או במעסיק קטן, שדרישת תשלום רטרואקטיבית בעייתית לגביו, השלכה בנוגע לקופות גמל או קרנות פנסיה שונות שבהן עשוי להיות מבוטח עובד, לרבות האם שאינה האם הביולוגית, וזאת ככל שלא דיווחה על קיום הקטין שנולד כילד שלה מאז מועד הלידה ועד מועד מתן צו ההורות הפסיקתי, כמו גם בחינה אמיתית של השאלה מדוע לא הוגשה הבקשה לצו הורות פסיקתי בסמוך ללידה (ויש הבדל בין שיקולי נוחות וקביעת סדר עדיפויות בשל קשיים משפחתיים לבין מקרים של כוח עליון), לא נשקלו.
לצו הורות פסיקתי, החל באופן רטרואקטיבי, וכאשר המדובר במספר שנים ולא בחודשים ספורים, כפי שהמליצה הוועדה הבין-משרדית, יכולות להיות השלכות רבות על צדדי ג', לרבות בחינת זכאויות מכוח חוק הביטוח הלאומי, בחינת ענייני מיסוי לאור היות אדם הורה לילד, זכויות שונות מכוח דיני העבודה, היבטים שונים של ירושה שחלה בפרק הזמן בין לידת הקטין לבין צו ההורות הפסיקתי, היבטים נזיקיים שונים, נפקות השאלה האם אותה אם שאינה אם ביולוגית היתה בגדר אפוטרופסית כדין על הקטין מאז מועד הלידה והאם היה צורך לקבל הסכמתה לעניינים שונים הקשורים בקטין, והשלכות רחבות ושונות שקשה לצפות את כולן.
עוד ובנוסף מתעוררת השאלה היכן יושם הגבול מבחינת משך הזמן, בכל הקשור לתחולה רטרואקטיבית של צו ההורות הפסיקתי? האם גם במקרה שבו יתבקש צו הורות פסיקתי 5 שנים או 15 שנים לאחר הלידה, וכאשר יוכח כי בין האמהות מתקיימת מערכת זוגית יציבה וטובה זמן רב לפני הלידה, וכי אין מניעה מבחינת טובת הילד למתן צו הורות פסיקתי רטרואקטיבי, האם גם לאחר חלוף פרק זמן כה רב יינתן צו הורות בעל תחולה רטרואקטיבית?
אציין כי כבר היו דברים מעולם שבנות זוג והקטינה שהינה ביתה הביולוגית של אחת מהן הגישו בקשה לקבלת צו הורות פסיקתי בהגיעה הקטינה לגיל 15! (עיין לעניין זה בתמ"ש 10925-11-17).
השאלה המתבקשת הינה האם הקריטריון היחיד שייבחן הינו רצון האמהות, המסגרת אליה נולד הקטין וטובתו, והאם חלוף הזמן בין מועד הלידה למועד הגשת הבקשה לצו הורות לא יהווה שיקול, כאשר ברקע הדברים השלכה של סטטוס האימהות גם על צדדים שלישיים?
אשר על כן, לדעתי, כל תביעה או חיוב כלפי צדדי ג' צריכה להיבחן לגופה על-יסוד התשתית העובדתית של המסגרת המשפחתית אליה נולד הילד, על-יסוד הוראות הדין הרלוונטיות או הוראות ההסכמים הרלוונטיים, ומתוך נקודת המוצא כי צו ההורות הפסיקתי ניתן רק בשנת 2018, ולא בסמוך למועד הלידה בחודש מרץ 2015.
בשל בעיות אלה, נאמר כבר לא אחת בפסיקה ובמאמרים שונים שהתייחסו לנושא צו ההורות הפסיקתי, כי מן הראוי שהמחוקק יתן דעתו ויסדיר בחקיקה את עניין צו ההורות הפסיקתי, כאשר ההסדר בחקיקה יתייחס גם למועד הגשת הבקשה לצו כזה, וגם לסוגיית מתן הצו באופן רטרואקטיבי, ומהו משך הזמן שלגביו ניתן יהיה לתת את הצו באופן רטרואקטיבי.
עיין לעניין זה גם במאמרו של ד"ר יחזקאל מרגלית, הורות משפטית מן הדין ומן הצדק - גבולותיו הנורמטיביים הראויים של צו ההורות הפסיקתי, משפטים, מז (2018), 113, 161, שם צוין: "ואכן לקביעת ההורות המשפטית יש השלכות דרמטיות, הן על מערכת היחסים הורים-ילדים, והן כלפי שאר העולם, בעיקר המדינה על זרועותיה השונות".
6. מודעת אני לבעייתיות בעריכת פיצול, כאשר המדובר בתחולה רטרואקטיבית של צו ההורות הפסיקתי בין הסטטוס במישור היחסים הפנים-משפחתיים לבין ההשלכות על צדדי ג', אולם בנסיבות תיק זה, ולאור משך הזמן הלא מבוטל שחלף מאז מועד הלידה, וכל עוד לא אמר המחוקק את דברו בעניין צו ההורות הפסיקתי, שהינו צו מכונן שפעולתו אמורה להיות מכאן ואילך, הנני סבורה כי החלטה הקובעת תחולה רטרואקטיבית המחייבת את צדדי ג', מבלי לבחון ההשפעה עליהם, אינה נכונה, וכל שבדק בית-משפט קמא הינו את רצון המשיבות וטובת הקטין במישור היחסים ביניהם, הא ותו לא.
7. באשר להבדלים בין הורות לצרכי מרשם לבין הורות מהותית, עניין המצביע על פיצול המונח "הורות", עיין גם במאמרו הנ"ל של ד"ר יחזקאל מרגלית בעניין הורות משפטית מן הדין ומן הצדק בעמ' 158, שם קיימת הפניה להבדלים בפסיקה בין רישום אזרחי במרשם האוכלוסין לבין הענקת מעמד אישי מלא בפועל, בכל הקשור לזוגיות ולהורות.
לעניין סוגי הסטטוס השונים, עיין בהרחבה במאמרו של ד"ר יחזקאל מרגלית, מת ל(ה)חיות - על הגבולות הנורמטיביים הרצויים של עשיית שימוש ברצון הנפטר להולדת ילדים לאחר מותו (טרם פורסם).
במאמר זה מתייחס ד"ר מרגלית לעניין קביעת ההורות המשפטית בהסכמה (במאמר מדובר רבות על הורות משפטית של מי שביקשו לעשות שימוש בזרעו של נפטר כהוריו המשפטיים של הילד).
במאמר קיימת התייחסות לאבחנה המסורתית בין סטטוס לבין חוזה, תוך הדגש כי כאשר המדובר בחוזה, קיים חופש הן באשר לשאלה עם מי מתקשרים, והן בשאלת עיצוב תוכן ההתקשרות.
בלשונו של ד"ר מרגלית: "כלומר, בעוד הסטטוס מסדיר באופן ציבורי לא רק את מערכת היחסים הפנימית של המתקשרים החוזיים אלא גם את מערכת היחסים החיצונית שלהם, כלפי צד ג', בראש ובראשונה כלפי המדינה, חופש החוזים בא לידי ביטוי, בין היתר, בחופש ההתקשרות של הצדדים לכתוב עבורם את "המשפט הפרטי" שלהם... במחקר העדכני יותר ניתן למצוא בצד הסטטוס המסורתי, גם את הסטטוס המודרני. אם הסטטוס המסורתי מוכתב פעמים בידי המדינה, הן על מי שהוא חל והן במשמעות החלתו, הרי הסטטוס המודרני מאפשר "חופש חוזי" והסכמה פרטית רק על מי הוא יוחל. כאשר הוא מוחל, מכתיב הוא את תנאיו... ניתן לראות בסטטוס מודרני זה שביל זהב בין הסטטוס המסורתי ובין חופש החוזים... כיוצא בזה, לטעמי, יש להגדיר נורמטיבית את קביעת ההורות המשפטית בעת החדשה כסטטוס מודרני ולא סטטוס מסורתי..."
8. בנוסף לכך קיימים מקרים נוספים שבשל טעמים ואילוצים שונים נקבע סטטוס של הורות במישור של בית-משפט אזרחי, לצרכי מזונות, שאינו מחייב ואינו קובע לעניין בית הדין הרבני ולעניין ההלכה.
עיין לעניין זה ב-עמ"ש 24955-03-11 נ' ואח' נ' ה' ואח' (28/8/12) בפסק דינו של כב' השופט שנלר.
9. לצרכי השוואה, ניתן להשוות תיקון/קביעת אימהות באופן רטרואקטיבי לסוגיית תיקון גיל.
גם פסק-דין בעניין קביעת גילו של אדם הינו פסק-דין הקובע מעמד, וקביעה כזו פועלת כלפי כולי עלמא (עיין סעיף 5 לחוק קביעת גיל תשכ"ד-1964).
השאלה הינה האם אותה קביעה שמשמעותה שמלכתחילה גילו של אדם היה שונה מזה שהיה רשום לפני פסק-הדין שתיקן את הגיל, תחול באופן רטרואקטיבי, או שהשינוי יכנס לתוקפו ממועד השינוי ואילך.
בעניין זה נפסק על-ידי בית הדין הארצי לעבודה, כי תיקון הגיל לא יחייב לתקופה רטרואקטיבית ולא ישנה זכויות המתייחסות לתקופה שחלפה.
עיין לעניין זה ב-עב"ל 516/05 רחל מולאיוף נ' המוסד לביטוח לאומי (9/1/07) בפסק-דינו של כב' השופט צור, ובפסק-דינו של כב' השופט פליטמן.
וכן ב-עב"ל 9551-11-16 זאב לנציצקי נ' המוסד לביטוח לאומי (4/6/18) בפסק-דינה של הנשיאה וירט ליבנה, אשר אף בו צוין כי גיל הינו עובדה מהותית שממנה נגזרות חובות וזכויות שונות, וכי תחולה של שינוי בעובדה מהותית מקימה זכות מכאן ואילך ולא זכות רטרואקטיבית.
10. לאור האמור לעיל, וככל שדעתי תישמע, יש לקבל את הערעור בכל הקשור לתחולה רטרואקטיבית של צו ההורות הפסיקתי, ככל שהוא אמור לחול ולחייב אוטומטית כל צד ג'.
יחד עם זאת, הנני מצטרפת לחבריי בכל הקשור בתחולה רטרואקטיבית של צו ההורות הפסיקתי במישור היחסים שבין הקטין למשיבות ובין המשיבות בינן לבין עצמן, ובמישור זה בו בחן בית-משפט קמא את ההשלכות השונות על הצדדים, ניתן לקבוע תחולה רטרואקטיבית שהינה לטובת הצדדים ואינה פוגעת במי מהם.
בכל הקשור בחיוב צד ג', שאמור לנבוע מהיותה של משיבה 1 אמו של הקטין מכוח צו
ההורות הפסיקתי, יש לבחון כל חיוב לגופו, בהתבסס על-כך שהצו ניתן בתאריך 6/6/18, דהיינו, תחולת הצו תהא ממועד נתינו, בהיותו צו מכונן.
ע. ורבנר, שופטת
השופט מאזן דאוד
1. עיינתי בחוות דעתו המקיפה של חברי השופט סארי ג'יוסי ובחוות דעתה המפורטת של חברתי השופטת עפרה ורבנר, ואני מסכים למתן צו הורות פסיקתי במקרה דנן, שתחילתו ממועד הלידה, כקביעתו של השופט ג'יוסי.
2. חברתי כבוד השופטת עפרה ורבנר מסכימה למתן צו הורות פסיקתי ממועד הלידה בכל הקשור למישור היחסים הפנים משפחתיים, אולם במישור היחסים עם צדדי ג' הצו יחול מיום מתן פסק הדין.
3. אבקש לציין שביום 24.1.2019 ניתן פסק הדין על ידי כבוד השופט מ' מזוז בבע"מ 4880/18 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה (24/1/19), בפסקה 13 נקבע:
"לתפיסה בדבר צו הורות פסיקתי הצהרתי אין לדעתי אחיזה בדין. אציין תחילה כי עצם ההסדר של צו הורות פסיקתי, היינו צו הורות שאינו מעוגן בחקיקה, אינו מניח את הדעת ומעורר לדעתי קושי עיוני לא מבוטל. על כן נכון לראות בהסדר זה אך כפתרון זמני תוצר כורח המציאות עד להסדרת הנושא בחקיקה, אשר תעגן בדין את הזכות להורות בנסיבות להן יועד צו ההורות הפסיקתי ואת תנאיה, כפי שהדבר נעשה בחוק הפונדקאות ובחוק האימוץ (והשוו גם ענין פלונית בפסקה 21 ). הקושי האמור מתעצם עוד יותר כאשר מבוקש לתת לצו ההורות הפסיקתי אופי הצהרתי בלבד; זאת כאשר אין כל אילוץ, ולטעמי אף לא יתרון בקביעה שצו הורות פסיקתי הוא בעל אופי הצהרתי ולא קונסטיטוטיבי. כאמור לעיל, אין בקביעה שצו הורות פסיקתי הוא צו מכונן כדי למנוע קביעת תחולה רטרואקטיבית של הצו בנסיבות"
4. בהתאם לקביעתו של כבוד השופט מזוז, ההכרה בסטאטוס ההורות היא יציר החוק, הניתנת באמצעות צו של בית משפט, וכי אין בקביעה לפיה צו ההורות הפסיקתי הוא מכונן, כדי למנוע החלתו באופן רטרואקטיבי למן מועד הלידה, במובן שלבית המשפט שמור שיקול הדעת, במקרים המתאימים, לקבוע כי תחולתו של צו ההורות תהא רטרואקטיבית, למן מועד הלידה.
5. במנעד השיקולים שעל בית המשפט לבחון ולשקול בעת הכרעתו בעניין מועד תחולת צו ההורות הפסיקתי, יש להביא בין היתר את עצם הפגיעה בצדדים שלישיים- כפי שפרטה חברתי השופטת עפרה ורבנר בפסקה 4 לפסק דינה; את פרק הזמן שחלף ממועד הלידה ועד למועד בו הוגשה התובענה. אך לצד שיקולים אלו קיימים שיקולים כבדי משקל כגון טובת הקטין וערך השוויון.
6. אני סבור כי שקילת כל השיקולים הרלבנטיים צריכה להוביל לקביעת מועד התחולה של צו ההורות הפסיקתית, שממועד התחולה הוא כלפי כולי עלמא ( מועד שיכול לנוע בין מועד הלידה עד למועד מתן הצו או כל תאריך אחר ביניהם), ואין כל הצדקה לערוך פיצול במועד התחולה בין המעגל הפנים משפחתי לבין המעגל חיצוני לתא המשפחתי.
7. בכור ההיתוך של ההכרעה השיפוטית יש לתת זכות הבכורה לעקרון טובת הקטין כעקרון על גם בסוגיה זו ולבחון על רקע זה את משקל השיהוי והפגיעה בצדדים שלשיים אשר נפגעים בכל מקרה בין אם הבקשה הוגשה תוך 90 ימים או כבמקרנו שנתיים ושמונה חודשים לאחר מועד הלידה.
8. שוכנעתי כי יש בהחלת צו ההורות הפסיקתי באופן רטרואקטיבי ממועד הלידה כדי לשרת את טובת הקטין , כדי ליצור הלימה בין מציאות חייו, בה יש לו בפועל שתי אימהות לבין המציאות המשפטית, בה הקטין יוכר רשמית כבנן של שתי האימהות. בכוחו של צו ההורות להקנות לקטין את הביטחון, היציבות וההמשכיות בתא המשפחתי בו הוא עתיד לפתח את אישיותו ולכתוב את סיפור חיו על – פי בחירות.
9. שאלת מימוש הזכויות הכרוכה במתן צו ההורות, והפגיעה האפשרית בצדדים שלישיים תבחן כחלק מימוש הזכויות בהתאם לדין המיוחד שמסדיר את הסוגיה-כגון חוק המוסד לביטוח לאומי או חקיקה אחרת, אך אין בכך כדי למנוע מתן צו הורות פסיקתי למן מועד הלידה.
10. אי לכך מצטרף לעמדת חברי שיש מקום לתת צו הורות פסיקתי ממועד הלידה.
מ. דאוד, שופט
לפיכך הוחלט ברוב דעות של השופטים ס' ג'יוסי ו- מ' דאוד, לדחות את הערעור במלואו,
ולחייב את המערער לשלם למשיבות הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 8,000 ₪, ובדעה
חולקת של השופטת ע' ורבנר לפיה הערעור יש לקבל את הערעור בכל הקשור לתחולה
הרטרואקטיבית ככל שהצו אמור לחול ולחייב אוטומטית כל צד ג'.
אנו מחייבים את המערער לשלם למשיבות הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל
של 8,000 ₪ .
פסק הדין מותר לפרסום לאחר מחיקת שמות הצדדים והקטין, והשמטת פרטים מזהים.
סארי ג'יוסי, שופט [אב"ד] עפרה ורבנר, שופטת מאזן דאוד, שופט