24. חוק תרומת ביציות מונע כאמור מהעותרות באיסור פלילי לבצע שאיבת ביצית מגופה של ליאת והשתלה של אותה ביצית ברחמה של דנה לאחר שתופרה. האם בכך פוגע החוק בזכות חוקתית של העותרות?
הזכות לאוטונומיה ובכללה זכותו של האדם על גופו מצויה ב"גרעין הקשה" של הזכות החוקתית לכבוד (ראו: רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' גלעד, פ"ד מט(2) 516, 525 (1995); ע"א 2781/93 דעקה נ' בית החולים "כרמל", חיפה, פ"ד נג(4) 526, 571 (1999) (להלן: עניין דעקה); ע"א 10064/02 "מגדל" חברה לביטוח בע"מ נ' אבו חנא, פ"ד ס(3) 13, 48 (2005); ע"א 4576/08 בן-צבי נ' היס, [פורסם בנבו] פסקה 25 לפסק דינו של המשנה לנשיאה א' ריבלין (7.7.2011); ע"א 10085/08 תנובה – מרכז שיתופי נ' עזבון המנוח ראבי, [פורסם בנבו] פסקה 33 (4.12.2011); ע"א 1303/09 קדוש נ' בית החולים ביקור חולים, [פורסם בנבו] פסקה 31 (5.3.2012)). כך, למשל, בעניין דעקה נפסק כי זכות היסוד לאוטונומיה על הגוף משמיעה לנו את הצורך לקבל הסכמה מודעת של המטופל לביצוע טיפול רפואי בגופו, וכדברי השופט ת' אור שם:
"זכותו זו של אדם לעצב את חייו ואת גורלו חובקת את כל ההיבטים המרכזיים של חייו – היכן יחיה; במה יעסוק; עם מי יחיה; במה יאמין. היא מרכזית להווייתו של כל פרט ופרט בחברה. יש בה ביטוי להכרה בערכו של כל פרט ופרט כעולם בפני עצמו. היא חיונית להגדרתו העצמית של כל פרט, במובן זה שמכלול בחירותיו של כל פרט מגדיר את אישיותו ואת חייו של הפרט [...]
הזכות לאוטונומיה של הפרט אינה מתמצה במובן צר זה, של אפשרות בחירה. היא כוללת גם רובד נוסף – פיזי – של הזכות לאוטונומיה, הנוגע לזכותו של אדם כי יעזבוהו לנפשו [...] מזכות זו משתמע, בין השאר, כי לכל אדם חירות מפני התערבות בגופו ללא הסכמתו" (שם, בעמ' 571-570).
על האוטונומיה המסורה לאישה על גופה בקשר עם החלטות אינטימיות הכרוכות בתחום ההולדה עמדה השופטת ה' בן-עתו בע"א 413/80 פלונית נ' פלוני, פ"ד לה(3) 57, 81 (1981), בציינה כי:
"התעברות, היריון ולידה הם אירועים אינטימיים, שכל כולם בתחום צנעת הפרט; אין המדינה מתערבת בתחום זה אלא מטעמים כבדי משקל, הנעוצים בצורך להגן על זכות הפרט או על אינטרס ציבורי רציני" (וראו גם: ע"א 1326/09 המר נ' עמית, [פורסם בנבו] פסקה 71 לפסק דינו של המשנה לנשיא א' ריבלין (28.5.2012).
הסדרת תחום תרומת הביציות בחקיקה הקובעת את המותר והאסור כי ייעשה בביציותיה של אישה, יש בה לכן על פני הדברים משום פגיעה באוטונומיה של האישה לקבוע מה ייעשה בגופה. מבחינת התורמת יש התערבות ביכולתה לממש את רצונה לתרום ביצית לאישה אחרת, מבחינת הנתרמת יש התערבות ביכולתה לקבל אל רחמה ביצית מופרית ולשאת את ההיריון שייווצר כתוצאה מכך. החוק פוגע, אפוא, בחירותן של שתי הנשים הללו לבחור את הדרך שבה תנהלנה את חייהן כשהן חופשיות מכל התערבות חיצונית בהחלטות הקשורות בגופן (ראו מאיר שמגר "סוגיות בנושאי הפריה ולידה" הפרקליט לט 21, 27, 32-31 (1989)). אלא שהאוטונומיה של הפרט על גופו והחירות לקבל החלטות הקשורות בגוף אינן זכויות מוחלטות, וככל יתר הזכויות יש לאזנן מול זכויות מתנגשות או להגבילן במקרים מתאימים. על כן, וככל שהדבר נוגע לפגיעה באוטונומיה של העותרות, יהיה צורך להוסיף ולבחון האם פגיעה זו עומדת בתנאי פסקת ההגבלה.