סיכום
24. תמונת המצב בהתאם לחלוקה שערכנו לעיל היא, אם כן, כזו: אישה עם ביציות בלתי תקינות אשר יכולה לשאת היריון תוכל להיעזר בתרומת ביציות על פי חוק תרומת ביציות; אישה עם ביציות בלתי תקינות אשר אינה יכולה לשאת היריון תיעזר הן בתרומת ביציות על פי חוק תרומת ביציות והן בחוק הפונדקאות לצורך השתלת הביצית המופרית (מזרעו של האב המיועד) ברחמה של אם פונדקאית; אישה עם ביציות תקינות אשר יכולה לשאת היריון תוכל לעשות שימוש בהפריה חוץ גופית במקרה של בעיות פוריות כאלו או אחרות וזאת בהתאם לתקנות בריאות העם; אישה עם ביציות תקינות שאינה יכולה לשאת היריון יכולה אף היא לבצע הפריה חוץ גופית בהתאם לתקנות בריאות העם. את השתלת הביצית באישה אחרת ניתן לבצע בהתאם לחוק הפונדקאות באם פונדקאית, או בהתאם לתקנות בריאות העם בבת הזוג שעומדת אף היא להיות האם המיועדת של היילוד שיוולד.
המסקנה שלי, כמו זו של חברתי השופטת חיות בדרך והנמקה שונה, לפיה לו היתה נשמעת דעתי היינו מקבלים את העתירה ומורים למדינה לאפשר לעותרת 1 לשאוב ביציות, להפרותן ולהשתילן ברחמה של העותרת 2.
ש ו פ ט ת (בדימ')
השופט א' רובינשטיין:
זכר לה יושר אורחות
עובר להמיר בבטן אחות
(אבן חוג מצוק נשיה,
מיוחס לר' אלעזר הקליר,
מפיוטי תפילת שחרית ליום א' של ראש השנה)
רקע ועיקר
א. העותרת 1 – ליאת משה (להלן ליאת או העותרת 1) – מבקשת להביא צאצא גנטי לאויר העולם באמצעות העותרת 2 – דנה גליסקו (להלן דנה או העותרת 2) – שותפתה לחיים מזה כעשור. הקושי שביסוד העתירה כרוך – ככל הנראה – בקשיים בנשיאת הריון על-ידי העותרת 1, והעתירה היא כי ביציות מגופה יושתלו ברחמה של העותרת 2, כך שהיילוד יהא קשור לשתיהן – קשר גנטי לעותרת 1, קשר פיזיולוגי לעותרת 2 – ותמומש בכך אמהותן יחדיו. פעם נוספת ניצבת לפתחו של בית משפט זה סוגיה מן הסוג שלא שערוהו אמותינו ואבותינו אשר לא היתה אפשרית כל עיקר לפני עשורים אחדים, ושההתפתחויות ברפואה ובטכנולוגיה יצרוה (בג"ץ 4077/12 פלונית נ' משרד הבריאות, [פורסם בנבו] פסקה א' לחוות דעתי (2013) (להלן עניין בנק הזרע)).
ב. ביום 1.9.13 החלטנו (ברוב דעות) שלא להיעתר לבקשת העותרות – להשתיל ביצית שתילקח מגופה של העותרת 1, תופרה ותושתל ברחמה של העותרת 2 – וזאת נוכח המצב החוקי הקיים. כדי שהעותרות יידעו היכן הן עומדות משפטית ללא שיהוי, ניתן פסק הדין ללא נימוקים, בדעת הרוב של הנשיא א' גרוניס, המשנָה לנשיא מ' נאור, השופט ס' ג'ובראן ואנכי, למול דעתם החולקת של השופטת ע' ארבל, השופטת א' חיות והשופט ח' מלצר. עובדות המקרה וטענות הצדדים נפרשו בהרחבה במסגרת פסק דינה של חברתי השופטת חיות, שעיקר עמדתה יובא להלן, ודעה דומה בתוצאתה אך שונה בהנמקתה הביעה חברתי השופטת ארבל. אירע שדעת הרוב בפסק הדין נכתבת שלא בסדר הרגיל, אלא לאחר דעות המיעוט. עם כל הרצון הטוב הכן ללכת לקראת העותרות, סבורים אנו כי כברת הדרך שצעדה המדינה, לרבות במהלך הדיונים בתיק דנא, כפי שפירטה השופטת חיות, היא המירב האפשרי בטרם תיקוני חקיקה; זאת חרף הצעותיהן שובות הלב של חברותינו. לפיכך נידרש מייד לנימוקים אשר הביאונו – שופטי הרוב – שלא להיעתר לעתירה.