יג. צפיות ההליך המבוקש על ידי העותרות נלמדת לכאורה גם מדיוני ועדת המשנה בניסוח סעיף 22(א)(2), שעניינו ייעוד תרומה מתורמת מסוימת לנתרמת מסוימת מטעמים "דתיים או חברתיים":
"היו"ר אריה אלדד:
אם יש פתח ללסביות, יש גם פתח לחברה הטובה. לא ברור מה זה, אבל יש פתח וועדת החריגים תדון ותגיד שהיא לא יכולה. זה פתח טוב" (פרוטוקול ועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות למעקב אחר הצעת חוק תרומת ביציות, התשס"ט-2008 (3.11.08), הדגשות הוספו – א"ר).
עולה, כי בועדה הובעה דעה שראתה בסעיף 22(א)(2) לחוק תרומת ביציות את הפתח להתיר לבנות זוג לסביות באמצעות ועדת החריגים תרומה לא אנונימית של ביציות מבת זוג לרעותה הנזקקת לתרומה בשל "צורך רפואי" (זוג מס' 3 בתרחישים שהוצגו בפסקה ז' למעלה).
יד. חברתי השופטת חיות ציטטה בהרחבה (פסקה 21) דברים מתוך דיון ועדת המשנה, אלא שבסופו של יום הוחלט שלא לכלול סעיף סל, בעקבות דברי הרב ד"ר הלפרין, שציין בדיון כי "עדיף למחוק את סעיף 18 (אישור במקרים חריגים – א"ר) ולהשאיר את זה לבית המשפט ... בית המשפט מתיר דברים שהחוק אוסר. לא רק בית המשפט העליון אלא גם בית המשפט המחוזי. יש הרבה דוגמאות כשיש צורך אמיתי הוא מוצא את הדרך גם אם זה נגד החוק המפורש". ובתשובה להערת היו"ר פרופ' אלדד כי "בית המשפט לא יכול לפעול בניגוד לחוק, אולי נוסיף כאן סעיף סלסלה שמסמיך את בית המשפט כחריג מן החריג", משיב הרב ד"ר הלפרין "אבל את זה לא צריך לכתוב. את זה בית המשפט עושה ממילא גם בלא סעיף סל. לכן לא צריך את זה".
חברתי מותחת ביקורת על דברים אלה כ"הנמקה תמוהה ושגויה". לצערי אירעה כאן לד"ר הלפרין, שהוא רב, גניקולוג וגם משפטן, ומחבר בעל זכויות רבות בתחום הרפואה ובמיוחד בענף הפוריות, "תקלה סימפטומטית", קרי, המחשבה הרווחת בחוגים שונים כאילו בית המשפט עושה כאוות נפשו וכחפצו; יאמר הדין את אשר יאמר, בית המשפט ילך בדרכו שלו. הדין אינו "תכנית כבקשתך" גם לבית המשפט, ואולי בראש וראשונה לו. פרשנות היא תפקידו של בית המשפט ולא אחת ניתן הדין לפירושים שונים, ועל בית המשפט להכריע (לעניין פרשנות ראו – למשל – את סדרת ספריו של פרופ' אהרן ברק על פרשנות במשפט, המציגה את כל צדי הבעיה). יתר על כן, פעמים שהמחוקק "מפיל" על בית המשפט חובות פרשנות בעניינים שהם נושאים למחלוקת ציבורית וערכית רבה, למשל הדיבור "ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית" בסעיף 1א לחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו וסעיף 2 לחוק יסוד: חופש העיסוק. ואולם, מקום שעמדת המחוקק ברורה, גם על פי תכלית החוק כפי שנחקק (להבדיל משאלות פרשנות במקום הנתון לפרשנות) – על בית המשפט לנקוט זהירות ואין הוא בן חורין להחליט "על פי מידת כף רגלו", גם אם המדובר במטרה ראויה – וכאן יש להמתין למחוקק.