לשם בחינת מידתיותה של הדרישה לניתוק בין הפונדקאית להורים המיועדים, נידרש לשלושת מבחני המשנה המקובלים: הראשון, מבחן ההתאמה – הדורש קיומו של קשר בין התכלית הראויה לבין האמצעים שנקבעו להגשמתה. השני, מבחן האמצעי שפגיעתו פחותה – הדורש כי האמצעי שנבחר צריך שיפגע בזכות האדם במידה הקטנה ביותר אשר בגדר האפשר. עניינו של המבחן השלישי בבחינת קיומו של יחס ראוי בין האמצעי לתכלית, ובגדרו נשקלת התועלת הצומחת מן הנורמה הפוגעת אל מול מידת הפגיעה בזכות (בג"ץ 4769/95 מנחם נ' שר התחבורה, פ"ד נז(1) 235, 286-279 (2002); אהרן ברק פרשנות במשפט – פרשנות חוקתית 547-545 (1994); ברק, מידתיות, בעמ' 454-373).
נ. כיון שעל פניו קיים קשר רציונלי בין מודל פונדקאות שבליבו יסוד של ניתוק לבין הגשמת תכליתו של חוק הפונדקאות, כמות שהוא, נעבור אל מבחן המשנה השני של המידתיות ונשאל הישנה חלופה, אשר פגיעתה בזכות להורות פחותה אך בכוחה להגשים את תכלית החוק. העותרות מצביעות, בצדק, על מגוון בעיות וביקורות המתעוררות במסגרת הפונדקאות המסחרית – ניצול מצבה הכלכלי של הפונדקאית, קשיי הניתוק מן היילוד, חרטה על הכניסה להליך, ומעורבות צד שלישי בהליכי הפריון (ליפקין וסממה, בעמ' 485-480), ומטעימות כי אלה מאויינות בהליך האלטרואיסטי המבוקש על-ידיהן. ואולם, גם המתכונת האלטרואיסטית אינה חפה מבעיות. החשש העיקרי המתעורר למול ערוץ פונדקאות אלטרואיסטי הוא הפעלת לחץ משפחתי-חברתי על האשה, אשר יביא אותה להיכנס להליך חודרני וקשה שאינו משקף את רצונה האמתי (Rakhi Ruparelia, “Giving Away the Gift of Life: Surrogacy and the Canadian Assisted Human Reproduction Act” 23 CAN. J. FAM. L. 11, 14; 29; 35-36 (2007); JANICE G. RAYMOND, WOMEN AS WOMBS: REPRODUCTIVE TECHNOLOGIES AND THE BATTLE OVER WOMEN’S FREEDOM 53-54 (1993)). כך בארצות הברית, לדוגמה, קיימת נטייה לריסון הסכמים אלטרואיסטיים המתקיימים במסגרת בני-משפחה, וזאת בשל החשש לקושי בניתוק מן היילוד (ליפקין וסממה, בעמ' 450). בעיה נוספת היא היעדרו של ידע פסיכולוגי-מדעי מספק על ההליך האלטרואיסטי והשלכותיו (שם, בעמ' 490).
נא. ועוד, פונדקאות אלטרואיסטית עשויה גם לעורר ביתר שאת את שאלת מעמדה המשפטי של הפונדקאית ביחס ליילוד. ברגיל, בהליך פונדקאות, עם הוצאת צו ההורות, הופכת האם הנושאת חסרת מעמד משפטי ביחס ליילוד; בהליך מעין זה המבוקש על ידי העותרות, סביר כי העותרת 2, אשר נשאה את היילוד, תבקש לקבל הכרה משפטית כאם היילוד; ראו גם בג"ץ 566/11 דורון ממט מגד נ' משרד הפנים [פורסם בנבו] (28.1.14) (להלן ענין ממט מגד). בקשה מעין זו, מציבה קושי ניכר למוסד הפונדקאות במתכונת הנוכחית אשר מכיר רק באם המיועדת כאם המשפטית (זפרן, בעמ' 395-388). הכרה משפטית באם הנושאת במסגרת חוק הפונדקאות טומנת בחובה אפשרות של פגיעה פוטנציאלית בציבור "ההורים המיועדים" הנעזרים עתה בחוק הפונדקאות.