3. תחילה לחוק הפונדקאות. מקובלת עליי העמדה לפיה המקרה שלפנינו אינו חוסה בגדר חוק זה. העותרת 2 – היא האֶם ה"פונדקאית" – מבקשת לשאת את העובר ברחמה וליילדו ומיועדת להיות גם האם המשותפת של היילוד. בכדי שיחול החוק על העותרת, נדרש קיומו של יסוד מרכזי בחוק הפונדקאות הוא יסוד הניתוק לאחר הלידה. המתווה הקיים בחוק הפונדקאות דורש ככלל, פרט למקרים חריגים המפורטים בסעיף 13 לחוק, ניתוק בין האם הנושאת את היילוד ובין ההורים המיועדים לאחר הלידה. דומה כי חוק הפונדקאות הקיים לא מסדיר מצבים בהם האֶם אשר נושאת עובר ברחמה ויולדת אותו תהא גם אמו של היילוד, ועל כן חוק זה אינו חל במקרה שלפנינו. זאת לפחות לפי חוק הפונדקאות הישראלי. דומה כי ניתן ליטול מתווים אחרים לפונדקאות מזה המצוי בחוק בנוסחו כיום. מושג הפונדקאות הוא תלוי-חוק ויכול ללבוש צורות שונות (ראו בעיקר פסקאות לב-לג לפסק דינו של חברי השופט רובינשטיין). כך, למשל, ישנה פונדקאות אלטרואיסטית וישנה פונדקאות הסכמית-מסחרית. ואולם, כאמור, המצב החוקי הקיים במדינתנו אכן אינו מאפשר בשום קריאה פרשנית את המבוקש על ידי העותרות.
4. כעת לחוק תרומת ביציות. במקרה שלפנינו, הנתרמת אשר מקבלת את הביציות היא, ככל הידוע, אישה בריאה. הקושי בהחלת החוק עליה הוא שחוק תרומת ביציות דורש כי הנתרמת תהיה בעלת בעיה רפואית המצריכה תרומת ביציות מאישה אחרת (סעיף 11 לחוק תרומת ביציות), ועל כן תנאי בסיסי זה אינו מתקיים במקרה הנדון.
5. אמנם סעיף 18 לחוק תרומת ביציות מסמיך ועדת חריגים לאשר הליך תרומת ביציות במקרים חריגים מסוימים, אך אלה קבועים ברשימה סגורה בסעיף 20(א) לחוק והמקרה שלפנינו אינו נמנה עליהם. חברתי השופטת חיות הציעה להשתמש בדוקטרינת ה-Reading In על מנת לקרוא אל תוך חוק תרומת ביציות סעיף סל כללי, בנוסף לרשימת המקרים החריגים הקבועים בחוק, המסמיך את ועדת החריגים ליתן אישור לתרומת ביציות "אם סברה כי בנסיבות העניין קיימים טעמים חריגים ומיוחדים המצדיקים זאת" ובכך לאפשר את המבוקש על ידי העותרות (פסקאות 38-35 לפסק דינה). דעתי זהה לזו של חברי השופט רובינשטיין, לפיה לא ניתן לקבל קריאה זו. נוסח הצעת חוק תרומת ביציות כלל אמנם סעיף סל המקנה סמכות לוועדת החריגים לאשר תרומת ביציות "אם סברה [הועדה] כי בנסיבות העניין קיימים טעמים חריגים ומיוחדים המצדיקים זאת" (סעיף 21(ה) להצעת חוק תרומת ביציות, התשס"ז-2007 הצעות חוק הממשלה 289, 292), ובדברי ההסבר הובהר כי הטעמים החריגים הם מסוג אשר "לא היה ניתן לצפותם מראש, וזאת מבלי שהדבר יחייב שינוי החוק" (פסקה יא לפסק דינו של חברי השופט רובינשטיין). אולם בקשתן של העותרות היתה צפויה ומוכרת לגורמים המקצועיים וגם לועדת המשנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. זאת במיוחד לאור תמ"ש (מחוזי ת"א) 60320/07 ת.צ. נ' היועץ המשפטי לממשלה – פרקליטות מחוז תל אביב [פורסם בנבו] (04.03.2012) (להלן: עניין ת' צ') בו נדון מקרה דומה של זוג נשים המעוניין בהורות משותפת ביולוגית-גנטית אך בנסיבות בהן לאישה הנתרמת היה צורך רפואי בתרומת הביציות. ואף על פי כן, בסופו של יום המחוקק החליט שלא לכלול בחוק תרומת ביציות סעיף סל כללי או חריג ספציפי המאפשר מקרה כמו מעין זה שלפנינו. בנסיבות אלה, מסופקני אם יש בידינו לקרוא קריאה אשר אינה מתיישבת עם כוונת המחוקק. על כן, דומה כי גם חוק זה אינו חוסה על נסיבות המקרה שלפנינו.