5. התערבותם של בתי המשפט בהסדרים הנוגעים לטכניקות ההולדה החדשות שטרם הוסדרו נורמטיבית על ידי המחוקק, תיעשה בהתאם לעקרונות המשפטיים-הכלליים המקובלים על ידי בית משפט זה, בכל מקרה לגופו ולנסיבותיו. עם זאת ברצוני להעיר כי אחד מעקרונות אלו הוא עיקרון השוויון. לא ניתן להתעלם מכך, כפי שמציין אף חברי, השופט ג'ובראן, שרבות מטכניקות ההולדה רלוונטיות ומסייעות לזוגות חד-מיניים, אשר חלק לא קטן מדרכי ההולדה סגורות בפניהם, הן בשל מגבלות ביולוגיות והן בשל מגבלות נורמטיביות. כך הוא גם במקרים שבפנינו. אני סבורה כי שיקול זה צריך להילקח בחשבון במסגרת מארג השיקולים, ככל שהדבר ניתן, ובהתחשב בשיקולים רלוונטיים אחרים, על מנת לקרב, ולו במידה מסוימת, לתוצאה של שוויון בין בני זוג הטרוסקסואלים לבני זוג הומוסקסואלים.
6. אחר הדברים האלו, עיינתי בחוות דעתו של חברי, השופט ח' מלצר, החולק על עמדת המישנה לנשיא באשר להכרעה בבג"ץ 6569/11. חברי סבור כי כשם שלצורך רכישת מעמד של אזרחות ישראלית לקטין שנולד לאזרח ישראלי בהליך פונדקאות שאושר בחו"ל לא די בפסק דין זר או בתעודת לידה זרה המצביעה באופן כללי על הורות, אלא נדרשות ראיות נוספות לביסוס הקשר הביולוגי-גנטי מכוחו יזכה הקטין במעמד של אזרחות, כך גם בשלב של רישום ההורות במרשם האוכלוסין מכוח פסק-דין זר או תעודת לידה זרה הקובעים הורות "כללית". במילים אחרות, חברי סבור כי רישום הורה לא ביולוגי כאב לילד או לילדה שנולדו במסגרת הליך פונדקאות שהתאשר בחו"ל, מכוח פסק דין שהוצא שם והכריז עליו כהורה ללא ציון סוג ההורות – האם הורות ביולוגית או משפטית היא – או בעקבות תעודת לידה שהונפקה בחו"ל, מצריך הכרה מוקדמת בישראל באמצעות פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, או בהוצאת "צו הורות פסיקתי" ישראלי. חברי מבהיר כי דבריו אמורים במצב בו מבקש הרישום דורש שלא יצוין במרשם, או בכל מקום אחר, מיהו ההורה "הביולוגי" ומיהו "ההורה המשפטי". עמדת חברי נשענת על שני טעמים עיקריים אליהם אבקש להתייחס בקצרה.
א. חברי סבור כי לאבחנה בין "הורה ביולוגי" ל"הורה משפטי" חשיבות לא רק לשם הקניית מעמד של אזרחות ישראלית לילד, אלא יש לה השפעה מהותית על מעמד הילד בתחומים שונים ומגוונים, כמפורט בחוות דעתו. עוד מדגיש חברי כי הרישום של ההורים ושמותיהם במרשם האוכלוסין מהווה ראיה לכאורה לנכונות פרטי רישום אלה ולגביהם אין המרשם סטטיסטי גרידא, אלא מהותי. הוא מצביע על כך שנוכח ההיבטים המהותיים של רישום ההורות, הסדיר המחוקק, באופן מלא או חלקי, סוגיות שונות הכרוכות בהורות המשפטית במישורים שונים. כן עומד הוא על זכותו של אדם לדעת מיהם הוריו הביולוגיים. אשר לענייננו סבור הוא "...והנה כאן – אם תירשם הורות "כללית" במרשם האוכלוסין, כמבוקש על ידי העותרים, ללא ציון במרשם כלשהו (אפילו כזה שאיננו מרשם האוכלוסין) מיהו "ההורה הביולוגי" ומיהו ה"הורה המשפטי" – לא יוכל אף אדם גם בעתיד לקבל מידע חיוני זה (ללא שיתוף פעולה של אותם הורים, אשר כדוגמת העותרים מודיעים – בשלב זה לפחות – כי אינם מעוניינים לגלות לילדתם מי הוא מי)". מצב זה אינו מתיישב לטענתו עם עקרון טובת הילד ותקנת הציבור, כפי שהמחוקק רואה אותם ביחס להורות משפטית, ואין מקום לקבוע אחרת בדרך של פסיקה. חברי מצביע על כך שחוק מרשם האוכלוסין, תשכ"ה – 1965 מסדיר בסעיפים 20 ו-20א הורות משפטית מכוח אימוץ ומכוח חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד הילוד), תשנ"ו – 1996. מכאן למד הוא הסדר שלילי לגבי הרישום האוטומטי של ההורות המשפטית בלא הכרה של בית משפט ישראלי לענייני משפחה בפסק הדין הזר או בתעודת הלידה הזרה, או בעקבות השגת צו הורות שיפוטי בישראל.