2. העתירה השנייה (בג"ץ 6569/11) עניינה כזכור בדרישת המשיבים כי לצורך רישומו של ההורה הלא-ביולוגי במרשם האוכלוסין הישראלי כאביה של הילדה שנולדה לעותרים במסגרת הליך פונדקאות בחו"ל, על אותו הורה להציג צו אימוץ או, למצער, "צו הורות פסיקתי" שיינתן על-ידי בית המשפט לענייני משפחה. תמימת דעים אני עם חברתי, השופטת מ' נאור, כי הסעד המבוקש בעתירה זו עניינו בשאלה "רישומית" הכפופה להוראות חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 וכי התנייתו בהצגת צו אימוץ או צו הורות פסיקתי אין לה מקום. זאת נוכח התלם החרוש של ההלכה באשר למשמעותו של המרשם הקובעת כי המרשם מוסר נתונים סטטיסטיים על התרחשויות אישיות ואיננו השדה המתאים להכרעה בשאלות של סטטוס (ראו פסקאות 33-31 לחוות דעתה של המשנָה לנשיא). יחד עם זאת, כחברתי המשנָה אף אני סבורה שיהיה זה נכון וראוי בשל טעמים של טובת הילד וטעמים אחרים אותם מנתה חברתי בפסקאות 46-44 לחוות דעתה, כי מערכת הזכויות והחובות ההוריות בין ההורה הלא-ביולוגי לילד שהצטרף לתא המשפחתי של בני הזוג החד מיניים, תמצא עיגון משפטי מתאים בדרך של צו הורות פסיקתי. חברי השופט י' דנציגר מציין כי מערכת חובות וזכויות כאמור אינה מותנית בהכרח בצו כזה והיא עשויה לקום גם מקום שבו בנוסף לרישום מתקיימת "התנהגות זוגית והורית נמשכת לאורך שנים בעתיד". חברי אף מפנה בהקשר זה לפסק הדין שניתן לאחרונה בעניין בע"מ 4751/12 אלמוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] (29.8.2013) (להלן: עניין אלמוני).
מודל ההתחייבות החוזית אשר שימש בעניין אלמוני בסיס לחיובו של המבקש שם בתשלום מזונותיהן של שתי קטינות (אותן אימצה בת זוגו בחו"ל בעת שחיו כידועים בציבור), אף שהוא אינו אביהן הביולוגי או אביהן המאמץ, עשוי אכן להלום גם מקרים כגון זה שבפנינו לצורך תשלום מזונות אם חלילה יפורק התא המשפחתי ובני הזוג ייפרדו. יחד עם זאת, מערך הזכויות והחובות ההוריות תוך כדי החיים המשותפים וגם במקרים של פרידה או מוות של מי מבני הזוג הינו מורכב יותר, ומצריך התייחסות אשר נראה כי המודל החוזי האמור לא יוכל ליתן לו מענה כולל. על כן, ההלכה המבורכת שנפסקה בעניין אלמוני אינה מייתרת בעיני את הצורך בקבלת צו הורות פסיקתי אליו התייחסה חברתי המשנָה לנשיא בחוות דעתה, גם אם קבלתו של צו כזה אינו תנאי לרישום שהתבקש.
3. לבסוף, אבקש לציין כי בניגוד לעמדתו של חברי השופט ס' ג'ובראן, אינני סבורה כי הוכח בפנינו שהנוהל - אשר שניים מן ההסדרים הכלולים בו נדונו בעתירות דנן - משקף מדיניות שיש בה משום "הפליה תוצאתית" של בני זוג מאותו המין. המשיבים הבהירו כי הדרישה להצגת תוצאות בדיקה גנטית הקושרת בין ההורה הביולוגי לילדו וכן הדרישה להציג צו אימוץ לצורך רישומו של ההורה הלא-ביולוגי, מופנות באופן שווה לזוגות הטרוסקסואלים ולזוגות בני אותו המין המקיימים הליך פונדקאות בחו"ל. ואולם, חברי סבור כי טענה זו מתעלמת מן העובדה כי "הקבוצה המרכזית" עליה חלים הסדרי פונדקאות חו"ל הם בני זוג בני אותו המין (פסקה 3 לחוות דעתו). אכן, כפי שמציין חברי, בני זוג מאותו המין המבקשים להפוך להורים ונוקטים במסלול של פונדקאות נאלצים כיום - בשל המגבלות הקבועות בחוק הפונדקאות הישראלי (חוק הסכמים לנשיאת עוברים (אישור הסכם ומעמד היילוד), תשנ"ו-1996) - לבצע הליך זה מחוץ לתחומי המדינה ואילו בני זוג הטרוסקסואלים היכולים לנקוט במסלול של פונדקאות גם בישראל עושים זאת בחו"ל מתוך בחירה. אולם, בניגוד לדברי חברי השופט ס' גובראן לא הונחה בפנינו תשתית עובדתית המלמדת כי הקבוצה המרכזית שעליה חלים בפועל הסדרי פונדקאות מחוץ לישראל הם בני זוג מאותו המין (השוו: בג"ץ 7052/03 עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' שר הפנים, פ"ד סא(2) 202, 307 (2006); בג"ץ 11163/03 ועדת המעקב העליונה לענייני הערבים בישראל נ' ראש ממשלת ישראל, סא(1) 1, 34-33 (2008)). מסקנה כזו אף אינה עולה מדו"ח ועדת מור יוסף, שם צוין בסעיף 8.1 כי: