ו. בהיות הבדיקה הגנטית אמצעי בטוח, ונוכח העלות שאינה גבוהה ביותר, מבלי להקל בה ראש, ובודאי ביחסה לעלות הכוללת שבני הזוג בהם מדובר נושאים בה בנידון דידן, והיעדר סבל, יגע או אי נוחות של ממש בעצם עריכת הבדיקה – הדעת נותנת כי זו דרך המלך, ואי שימוש בה פליאה בעיניי. כפי שכתבה חברתי המשנה לנשיא, לבית המשפט לענייני משפחה שיקול דעת לעניין דרכים חלופיות, אך אוסיף כי השכל הישר הוא יועץ נפלא גם לעניין זה וגם לבית המשפט; ולטעמי תהא הימנעות מבדיקה גנטית החריג, גם אם אין העמידה עליה חזות הכל בעידננו הדינמי (ראו בג"ץ 4077/12 פלונית נ' משרד הבריאות [פורסם בנבו] (5.2.13), פסקאות מ"ג-מ"ה לחוות דעתי). לעניין השאלות הכרוכות בהורות שאינה ביולוגית-גנטית נשתברו ועוד ישתברו קולמוסים רבים, גם בהקשר ההלכתי; ראו עמ"ש (ת"א) 4381-11-12 היועץ המשפטי לממשלה נ' פלונית, [פורסם בנבו] פסקה 48 לחוות דעתו של סגן הנשיאה שנלר, המתייחס גם לחוות דעתו של מרכז ישמ"ע (יישומי משפט עברי במכללת נתניה), שם לעניין "אם תורמת" מול "אם נושאת"; וראו גם ד"ר ר' זפרן "המשפחה בעידן הגנטי – הגדרת הורות בנסיבות של הולדה מלאכותית כמקרה מבחן", דין ודברים ב', 223; ד"ר י' מרגלית "על קביעת הורות בהסכמה כמענה לאתגרי קביעת ההורות המשפטית בעת החדשה", דין ודברים ו' 553.
בג"ץ 6569/11
ז. אשר לבג"ץ 6569/11, כאמור דעתי שונה משל חברתי המשנה לנשיא. ראשית עלי לשוב ולהטעים את כברת הדרך שהלכה המדינה בנושא רישומו של בן הזוג שאינו ההורה הביולוגי, נושא המשותף לשתי העתירות, על-ידי נכונות ל"צו הורות פסיקתי", שאינה מילתא זוטרתא. לטעמי, זו דרך ראויה, ונושא התסקיר שעליו נשפכו מלים רבות בעל פה ובכתב, בעיניי כל כולו שאלה של רצון טוב ויעילות, וניתן הן לתזמן את ראשיתו למועד מוקדם והן להחישו במקרה הצורך. יהא כלל זה נקוט בידינו, וכמובן בידי גורמי המדינה: שלוחי המדינה הם משרתי הציבור. ככל שבידם להקל על גורם בציבור הזקוק להחלטתם ולהחיש קבלת החלטה ראויה בעניינו, הנה מה טוב ומה נעים, וכך יאה. משהגענו עד הלום, לצו ההורות הפסיקתי, שאלות מינהליות אינן יכולות ואינן צריכות לעמוד למכשול. כפי שציינה המשנה לנשיא, מסכימה המדינה, כי ההליכים הנוגעים לצו ההורות הפסיקתי יחלו עוד לפני לידת הילד. יתר על כן, ישנה נכונות כי עד למתן הצו יוכל ההורה הלא-ביולוגי להתמנות כאפוטרופוס לקטין. לדעתי, בנתון לאלה, התנאים שעומדת עליהם המדינה (פסקה 24 לחוות דעת המשנה לנשיא) הם הגיוניים, למעט אורך תקופת התסקיר. עד כאן שותף אני איפוא לדברי חברתי בפסקה 36; שותף אני גם לקריאתה לעריכת נוהל מסודר (פסקה 39) ולצורך להקל על המבקשים לממש אבהות או אמהות; "לא-תֹהו בראה לשבת יצרה" (ישעיהו, מ"ה, י"ח) נאמר על עולמנו, ואפשר להשוות את משאלת ההורות של בני כל המינים, לזעקת העקרות (ראו בג"ץ 4077/12 פלונית נ' משרד הבריאות הנזכר, [פורסם בנבו] פסקאות כ"ה-כ"ט; וכדברי רחל האם המקראית "הבה לי בנים, ואם-אין מתה אנכי" (בראשית ל' א'), או חנה שהתפללה "אם-ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח ונתת לאמתך זרע אנשים" (שמואל א' א', י"א). וכמאמר התלמוד הבבלי (ברכות, ל"א, ב'), שאמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא "רבונו של עולם, מכל צבאי צבאות שבראת בעולמך קשה בעיניך שתתן לי בן אחד?". וקולה של המשוררת רחל "בן לו היה לי, ילד קטן..." (בשיר עקרה).