ח. ואולם, מכאן נחלקת דעתי על דעת חברתי, והדברים יפה כוחם הן עקרונית והן במקרה דנא. הצעת חברתי ממשיכה, בכל הכבוד, בשיטה הותיקה הננקטת בבית משפט זה ולטעמי מיצתה עצמה, המבחינה בין המרשם לשאלות מהות; היא הזכירה (פסקה 31) עיקרי פסיקה זו, שראשיתה בבג"ץ 143/62 פונק שלזינגר נ' שר הפנים, פ"ד נז 225 (1963), ושחגיגות היובל לה בעיצומן. בית משפט זה בפסק-דין זה והבאים בעקבותיו התאמץ שלא להיכנס לשאלות משפטיות כבדות בנושאים רגישים, על ידי הקביעה כי המרשם אינו אלא מאגר סטטיסטי (ראו בשנים האחרונות בג"ץ 3045/05 בן ארי נ' מנהל מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד סא(3) 537, 565-564 בעמדת הנשיא ברק (2006)). באותו ענין נותרתי במיעוט מזהיר, וציינתי כך (פסקה ט) בעמ' 575:
"כך או אחרת, הלכת פונק-שלזינגר קיבעה לכאורה בתודעה ה"משפטנית" את הרעיון כי מרשם האוכלוסין הוא אך כלי סטטיסטי. אשוב ואומר כי לא היא; מרשם האוכלוסין הוא "שער הכניסה" למציאות משפטית ישראלית. אל מול בני זוג המציגים תעודה ישראלית שבה רשומים הם כנשואים, אין האדם מן היישוב יודע לדקדק עד דק ולהבחין הבחנות עדינות האם מדובר ברישום גרידא או בהכרה בסטטוס. אך לא רק האדם מן היישוב".
הבאתי שם, ברוח זו, דברים מפי גדולי משפט, ובהם הנשיאים אגרנט ולנדוי, המשנה לנשיא אֵלון והשופטים טל ואנגלרד, שסברו כי ערכו של המרשם רחוק מלהיות טכני בלבד, והויכוח הציבורי והפרלמנטרי הוא הוא ראיה לכך. וסיכמתי דבריי (עמ' 578-577):
" נמצא אפוא כי המרשם אינו סטטיסטיקה גרידא, ולו השלכות פרקטיות וחברתיות בעיני הציבור, הרשויות והמחוקק. דומה כי בעשורים האחרונים מהוה המרשם בהקשר המשפטי בעיקר שדה קרב, זירת מאבק על סמלים. בכך עסקו העתירות שנזכרו מעלה, ובכך עוסקת העתירה שלפנינו. האם הכרעה - בפועל - בסמלים היא מלאכתו של בית המשפט? והאם דבר זה ראוי שייעשה אגב אורחא, בחלון של מרשם האוכלוסין תוך הרחבתה הנמשכת של הלכת פונק-שלזינגר?".
ער אני גם לכך שבית משפט זה חזר על גישתו הותיקה גם בבג"ץ 10533/04 ויס נ' שר הפנים [פורסם בנבו] (2011). והנה נקרית לפנינו שוב פרשה של מרשם, שעצם המאבק עליו מצביע כי עסקינן בסמל.
ט. חברתי עצמה התלבטה אם אין הנושא ראוי לבוא לפני בית המשפט לענייני משפחה, להליך של צו הורות פסיקתי שעניינו מעמד, מי שסבור כמוני, כי הרישום בעיני אדם מן הישוב הוא מהותי – ואם נשאל אדם מן הישוב ברחובה של עיר, היש בעיניו הבחנה בין רישום לבין מעמד ההורות גופה, אין לי ספק בתשובה – יתמוך באשר ציינה חברתי בפסקה 43, קרי, כי דומה שתהא תועלת ממשית לקטינה בהכרעה משפטית מחייבת בענין מעמדו כלפי מי שאינו הורה ביולוגי. לכך אשוב מיד, אך אטעים בהקשר זה כי השאלה שאנו דנים בה בהרכב מורחב רחבה יותר מאשר המקרה הספציפי. נזכור כפי שכתבה חברתי (פסקה 40), אין מדובר בהפליה על נטיה מינית, מקום שדרישות המדינה לגבי פונדקאות חו"ל תקפות לגבי כל הליך פונדקאות.